יום שישי, 8 בנובמבר 2013

קולטורה בלונדון-חלק א'

הפעם לא טסנו להופעה מיוחדת, כמו שטסנו בפעמיים הקודמות לפראג לראות את מדונה ואת ג'ורג' מייקל, אבל בלי קצת קולטורה אי אפשר, לכן הזמנו מראש כרטיסים לתערוכה מעניינת על אופנה ולמיוזיקל. תמיד מומלץ להזמין מראש, כך גם אפשר לבחור את המושבים שרוצים, וגם נוכל להיות בטוחים שיש עדיין כרטיסים.

London fashion in the 1980s Club to catwalk –  כחובבת אופנה ובלוגרית שמכבדת את עצמי, גיליתי את התערוכה שמתקיימת במוזיאון Victoria & Albert ומיד הזמנתי כרטיסים. יש להזמין כרטיסים ליום ושעה בהם רוצים להגיע, בתואנה שכך יש פטור מהתור, ואת הכרטיסים לוקחים בכניסה לתערוכה עצמה, אז הזמנו לשעה 10 ביום שישי, יום אחרי שנחתנו בלונדון. התרוצצנו עם הרכבת וברגל והגענו בדיוק ב-10 למוזיאון, רק כדי לגלות תור ענק מחוץ למוזיאון, שאמור להפתח ב-10. מה? האנגלים לא מדייקים? חיכינו בצייתנות עד שפתחו את השערים ואצנו לתערוכה, רק כדי לגלות זוג אחד לפנינו, לחכות דקה, לתת את הוואוצ'ר של הכרטיסים, עליהם סימנה וי הקופאית וזהו. שום תור ושום נעליים. 

ממתינה בתור למוזיאון

נכנסנו להיכל התהילה של אופנת שנות ה-80. התערוכה מראה את הדרך אותה עשתה אופנת המועדונים של לונדון בשנות ה-80, ועד למסלולי תצוגות האופנה של המעצבים הגדולים, וכוללת 85 אאוטפיטים מקוריים.
התערוכה מוצגת בחלל גדול ובו בובות הלבושות בגדים מקוריים משנות ה-80, בעיצוב מעצבים בריטיים, ובליווי הסברים אודות הבגד וציטוטים מפי המעצבים וכן אומנים מאותה התקופה.
כרזת התערוכה
מאחר ואסור לצלם, קניתי חוברת גלויות כדי שתוכלו להתרשם כמוני מעיצובי התקופה המוזרה ההיא, וגם קצת צילמנו בסתר (נו-נו-נו!).

Glam fetish –  מלקולם מקלארן ו-וויויאן ווסטווד (תנסו להגיד את השמות שלהם מהר) – סגנון המאופיין בשימוש בגומי, סטרץ', עור, נעלי סטילטו או מגפיים עד הירך, תכשיטים נוצצים (היום קוראים להם בלינג).  הם מילאו תפקיד חשוב בהתעוררות הפאנק בשנות ה-70.
הבגד בתמונה, אם ניתן לקרוא לו ככה, עשוי רצועות עור וגומי לאורך כל הגוף. סקס בוטה בפרצוף.


המגזין Blitz הזמין 22 מעצבים לעצב מחדש (customize) ג'קטים מג'ינס שניתנו ע"י חב' ליוויס. המעצבים הוסיפו טלאים, רקמות, כתובות וכד', בדיוק כפי שגם כיום עושים. אין חדש תחת השמש.

Denim jacket by Levi Strauss for Blitz magazine
customized by Vivienne Westwood
Britain, 1986

הנמרים על סריגים שרואים היום בכל הפקת אופנה הם לא המצאה חדשה, והיו כאן כבר קודם...




Joseph Tricot jumper
Designed by Joseph Ettedgui
Red wool, hand knitted
England, 1985
במסדרון בתערוכה הוצגו על מסכים גדולים תצוגות אופנה שלא כללו דוגמניות כחושות עם מבטים מתים אלא דוגמניות בריאות, חיות, המלוות לעתים בזמרים, וגם מיצגים שונים שהופכים את הכל למשחק על במה ולא סתם הצגת הבגדים. ראיתי וידאו קליפ של הלהקה האהובה עלי Curiosity killed the cat (ובעברית: הסקרנות הרגה את החתול), והסולן לבש ג'ינס כחול מקופל, גרב גרביים לבנות ונעל נעלי loafers שחורות. כאילו זה היה היום...
בנוסף, ישנו חלל חשוך ובו מסכים שטוחים המציגים סרטונים שצילם די.ג'יי של מועדון בתקופה ההיא. זה היה די עצוב להסתכל על האנשים השמחים-מדי האלה ולחשוב מי יודע כמה מהם מתו מסמים ואלכוהול, ומה קרה לאחרים-האם התברגנו, התחתנו ויש להם 2.4 ילדים וכלב? האם הם עובדים בהיי-טק? או ממשיכים בסצינת המסיבות כאילו לא הסתיימה לה...
בקומה ה-2 של התערוכה התקדמו עם הסגנונות: Hard times-הרבה ניטים, עור שחור, שרשראות מתכת, ג'קטים ארוכים, ג'ינס קרוע. New romantic-התחיל במועדון Blitz שהתיר כניסה רק למקוריים וליצירתיים ביותר. מראה האנדרוגינוס, הרבה אייליינר שחור. דיויד בואי באלבומו Ashes to ashes מ-1980 הדגים את המראה הגותי של ה-Blitz kids. ישנו גם ראיון עם בוי ג'ורג', שנזכר באופנה נוסטלגית ותיאטרלית, כאשר יצר מראה חדש מדי לילה. סגנון ה-High camp כבר דחף את האופנה לאקסטרים עם ציורי גוף, תכשיטים בכל מקום.
Body Conscious-טכנולוגיות שאפשרו הפיכת בדים לאלסטיים, סטרץ' מה שנקרא. הבגדים שימשו לספורט וגם ליום יום. 


Semi-transparent evening dress
Designed by Georgina Godley
Silk jersey with boned hoops
Britain, 1986

חנות המזכרות של התערוכה
בחנות המזכרות של המוזיאון קניתי גם את המגזין Harper's Bazaar במהדורה מיוחדת ומוגבלת למוזיאון (200 עותקים הוצאו והוצעו למכירה במוזיאון), ובו מגזין נוסף העוסק באומנות Bazaar Art.




טבעת שמדדתי בחנות המזכרות. עשויה פלסטיק ועולה רק 5 פאונד. עדיין מתחרטת שלא קניתי אותה...

אחר כך המשכנו לתערוכת אופנה קבועה, בהשתתפות יצירות של מעצבים קטנים כמו כריסטיאן דיור, ג'ון גליאנו ועוד ועוד. 
 רוצה כזה קלאץ'

 
 ג'ון גליאנו, מזהים את הסגנון? 


כריסטיאן דיור, שמלה משנות ה-50
אחרי שעברנו את התערוכה נשמע צלצול, מהסגנון של "שריפה במוזיאון, תתפנו". חיכינו רגע לראות מה קורה והבנו שזאת לא שריפה. אבל אז אמרתי לאהוב שאם היתה שריפה היו מגלים את גופתי מחובקת עם השמלה הקוראלית המהממת הזאת של כריסטיאן דיור. to die for, במלוא המשמעות.


 והפוסט על המיוזיקל-בפעם הבאה.







2 comments:

מוזמנים להשאיר תגובה חביבה ♥

הצטרפו אלי בפייסבוק ♥

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...