הימים הנוראים

רבות דובר על תרבות השיימינג (ביוש) המחלחלת לכל חלקה טובה ומזהמת את האוויר והאווירה. נדמה כי אדיבות, נחמדות, טוהר לב ופרגון פסו מהעולם. השפה השלטת היא שפת הכעס, האלימות, הרוגז. נהיה ממש מפחיד להסתובב ברחובות, ליסוע בכבישים, לענות למישהו, לכתוב פוסט המביע דעה אישית. אין לדעת מאיפה זה יבוא-הסכין שנשלפת, הסטירה או אפילו התגובה הרעה והפוגענית. 
נכון שאין צורך לחכות לשנה חדשה על מנת לשנות הרגלים לא בריאים, אך שנה חדשה היא הזדמנות מצויינת להתחיל מחדש: לנשום עמוק, לכבד דעה השונה משלך, לספור עד 10 לפני שמגיבים, ואתם יודעים מה? גם לא תמיד חייבים להגיב. נכון שיש פלטפורמות מצויינות לפרסום הדעה שלכם, ובא לכם שכל העולם יידע מה אתם חושבים, אבל את העולם זה לא ממש מעניין. 

כדאי שכל אחד יעשה עם עצמו חשבון נפש: באיזה עולם אני רוצה לחיות, מה הלך הרוח שאני רוצה שיהיה סביבי, ומה אני יכול לעשות על מנת לשנות זאת. אבל רק לטובה. וברגע שתהיה תשובה-לפעול. 
ישנם משפטים שכבר הפכו לבנאליים, אבל עדיין כדאי לחשוב עליהם: תעשה טוב-תקבל טוב; פרגון יציל את העולם; רק אהבה תביא אהבה וכד' והנה שני משפטים עתיקים וידועים קצת יותר:

חשוב לשים לב למה שאומרים, וגם כותבים, גם אם לא ממש התכוונתי, ויצא לי ליד, וזה לא באמת... הצד השני, שיכול להיות גם אתם, אגב, עלול לקבל את זה אחרת ממה שחשבתם. וכבר היו מקרים מעולם. אז לחשוב. ולעצור. ולחשוב שוב ורק אז להחליט מה עושים. או לא עושים.

שתהיה לנו שנה נהדרת, מלאת חמלה, אהבת הבריות, עזרה לאחר, מחשבה מעמיקה, סבלנות וסובלנות.

ובקיצור:

שנה טובה!

מכנסיים עם טוויסט

מכנסיים עם טוויסט הם מכנסיים שיש להם אותו משהו מסויים שהופך אותם ל-וואו: זה יכול להיות שוליים מתחרה (לחובבי הז'אנר), זה יכול להיות פסים בגוונים שפעם לא השתלבו ועכשיו פתאום נראים נהדר ביחד (מי אמר ורוד ואדום?) ועוד ועוד.
לאחר שכתבתי בדיוק לפני שנה על חולצות מטולטלות (לינק) ועל שרוולים עם קשרים (לינק), הגיע זמנם של המכנסיים.
שמתי לב לאחרונה שבכל פעם שאני מגיעה לחנות על מנת לרכוש חולצה, אני חוזרת עם זוג מכנסיים נוסף. ויש עוד הרבה בוויש ליסט שלי, אבל אי אפשר לקנות את כולם לצערי. חוץ מזה שמבאס שאין חולצות יפות (ולכן אני קונה מכנסיים במקום חולצות. דה!).
הזוג הראשון הגיע מקסטרו ודווקא לא עלה שקל-כולו מנקודות מועדון. ג'ינס תכלת באורך 7/8 שמכנסיו הולכים ומתרחבים מתחת לברך ועד מעל הקרסוליים, ובקצהו מכפלת פרומה. הגזרה מעט גבוהה והבד נוח וגמיש. הוא לא קרוע ולא משופשף, ומה שעשה לי את זה הוא החלק המתרחב, א-לה סבנטיז. 

צירפתי למתרחב חולצת בייסיק לבנה וחגורת לב (שניהם מהבכורה-איזה כייף שגם אני יכולה ללוות ממנה בגדים!), שרשרת עם לב וסנדלי פסים עם עקבים בינוניים.

חגורה: Pull & bear // סנדלים: asos // שרשרת: וינטג', היתה של אמא 

(שאחסנה בפנים בושם!)

הזוג השני הגיע מזארה: זהו מעין ג'ינס כותנה עבה בחלקו העליון ודקיק מאוד בחלק של המכנסיים עצמם, בצבע שמנת, עם כפתורים גלויים בחזית (טרנד שחוזר על עצמו מדי 5-10 שנים) ומכפלת פרומה בעדינות, באורך מדוייק של מעל הקרסול. ואלו בדיוק הפקטורים ששבו את לבי: הצבע, הכפתורים, המכפלת. אני חושבת שעם סנדלי פלטפורמה אספדריל הלוק יהיה אף יותר מגניב, אבל טרם מצאתי את אלו שאני רוצה. כלומר, מצאתי, אבל לא היו במידה שלי. עכשיו צריכה לחפש בסניפים אחרים.

חולצה: מנגו // סנדלים: ברשקה

הזוג השלישי יותר סופיסטיקייטד והגיע מרנואר: מכנסי אריג בגזרת culottes (בואו נדבר על זה רגע: בשנה שעברה, כשגל ה-culottes שטף את ארצנו הייתי די נגד, אבל השנה כשראיתי את המכנסיים האלה ממש נדלקתי. הסבר קצר: אלו מכנסיים רחבים בגזרת חצאית, באורך 7/8). חוץ מעניין הרוחב, יש למכנסיים חגורת בד הנקשרת בחזית בצורת פרפר או איך שרוצים. בד האריג מאוד מבליט כל מה שלא תרצי שיבליט ולכן לאלו מבינינו שאינן דקיקות בנות 18 הוספתי עליונית וונדר וומן מעל בצבע ורוד עתיק, אשר מסתירה את הזקוק להסתרה ומעניקה לוק קליל.

 עליונית וונדר וומן וטבעות: Mia inspiration // חולצה ושרשרת: קסטרו // סנדלים: שני בר

עפתי להילחם ברשעים

כי בת 70 היא

השם "ישראל" מופיע בתנ"ך פעמים רבות, בפעם הראשונה בשמו של יעקב אבינו. לפני 70 שנים בדיוק הוחלט כי זהו יהיה שמה של המדינה החדשה, וכך נכתב במגילת העצמאות, כמו גם נאמר בהכרזת העצמאות ע"י בן גוריון: לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ-ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
מאז עברנו, כעם וכמדינה, תקופה המקבילה למאות שנים בחיי מדינות אחרות: מלחמות ומבצעים, וגם קצת שלום; התפתחות כלכלית, מדינית, אזרחית וחברתית. ועדיין לא יושבים רגל על רגל אלא ממשיכים להמציא, לשכלל, לפתח, לשדרג.

לא יושבים רגל על רגל 

האם אנחנו כאינדיבידואלים עצמאיים? יש לנו את זכות הבחירה, ולא רק לכנסת: בחירה בין טוב לרע, בין שחור ללבן, בין עשיה לביתי או עזרה לזולת, בין שקיעה בעבר או מבט לעתיד. למרות שאנחנו לא קמים כל יום ומכריזים על עצמאותנו, הרי שבפועלנו ובמעשינו אנו מוכיחים זאת כל פעם מחדש. אולם אנחנו לא עצמאיים עד הסוף, מבחירה או שלא מבחירה-תמיד נצטרך לתת דין וחשבון לבן או בת הזוג, לילדים, להורים, למקום העבודה, למוסדות השלטוניים ועוד ועוד, ברמה כזו או אחרת. מול העצמאות ישנה גם תלות. או לפחות חוסר בעצמאות. לפעמים הדלת תיטרק לנו בפנים. לפעמים נפתח אותה בבעיטה.

אבל מה שלא יהיה-עדיף לפזר אהבה. לא שנאה

מדי שנה מתקיים החיבור הבלתי אפשרי הזה בין עצב לצחוק, בין אבלות לשמחה, בין זכרון לתקווה ותמיד יהיה הוויכוח האם זה ראוי ונכון, וכנראה שאף פעם לא תהיה תשובה אחת נכונה ומדוייקת. הברכה הפופולרית כשנולד בן היא "הלוואי שכשתגדל לא יהיה צבא". היום אפשר להגיד את זה גם לבנות, מן הסתם, הלא חיילות רבות משמשות בתפקידים קרביים יותר מאי-פעם. אנחנו לא שוויץ ותמיד נצטרך צבא שיגן עלינו, אבל אני נושאת תקוה לעתיד טוב יותר. גם אתם?

עשינו דרך מאוד ארוכה ב-70 שנה, מלאת פיתולים בעלילה, התקדמנו והתעצמנו. לחיינו!

אפודות או לא להיות

בהגדרתה, אפודה הינה בגד עליון חסר שרוולים, אולם ברשותכם ארחיב את הפירוש ל"כל סריג עם שרוולים רחבים אך קצרים/ללא שרוולים/כזה הנלבש מעל חולצה".
לפני איזה 15-20 שנה היתה לי אפודה מצמר צפוף בצבע אפור בהיר של קדס, וחרשתי איתה מעל חולצות כפתורים לבנות עד שמכביסה לכביסה הלכה והתכווצה והפכה למתאימה לילדה בת 6, כך שנאלצתי להפרד ממנה בדמעות. נרוץ קדימה כמה שנים, עת אמי קנתה לי מעין סריג דקיק של אינטימה שמיועד להיות חולצה אבל לא נראה לי שבקיץ הישראלי אפשר ללבוש אותו ולהשאר בחיים, לכן הפכתי אותו לאפודה. צבעו ורוד בהיר, שרווליו התפוחים עשויי תחרה בחלקם והכי כייף ללבוש אותו מעל חולצה אפורה כי אין כמו השילוב של ורוד ואפור להקפיץ את הלוק.

 חולצה: וינטג' (היתה של אמי) // מכנסי רכיבה: NEXT // נעליים: New look

לאחרונה רציתי להרחיב את האוסף, כי אפודה אחת זה לא אוסף, ואחרי חיפושים רבים הגעתי ליאנגה. הרשת הקטנה והמקסימה מצאה חן בעיני מראשיתה, וידעתי שאמצא שם את מבוקשי. ואכן לא טעיתי: 2 אפודות נרכשו ועכשיו כבר יש אוסף.
האפודה השחורה היא באמת אפודתית-ללא שרוולים. חלקה הקדמי קצר מעט מהאחורי ובצדדים ישנם שליצים. על מנת להתחמק מהמראה המשרדי, לבשתי חולצה בצבע קרם דווקא, ואיתה נעליים מנצנצות בקרם מוזהב, יחד עם המכנסיים-הכי-נוחים-בעולם מברשקה (להם יוקדש כנראה פוסט נפרד, באמת שמגיע להם).

 חולצה: וינטג' כנ"ל // שרשרת: New look // מכנסיים הכי נוחים בעולם: ברשקה // 

נעליים הכי לא נוחות בעולם: NEXT

ולקינוח-ביאנגה קוראים לזה סוודר, אני כאמור קוראת לזה אפודה. השרוולים עד מעט אחרי המרפקים, והדוגמא כל כך יפה-מעין חצאי עיגולים שהם כיסים (אפשר להכניס אצבע!), בגב יש שליץ קטן, לא צילמתי אבל האפודה עוד תופיע בבלוג ואם לא אשכח-אצלם.
כל הטוב הזה מעל חולצת כפתורים ארוכה, מעין חולצת-שמלה, אותה רכשתי ב-New look ממש עכשיו.

 ג'גינגס: Dorothy Perkins // אוקספורדס: Asos

ואתם כבר נדבקתם בחיידק האפודות? 

מייק-אובר לחדר האמבטיה

לא רק אנחנו, בני האדם, זקוקים להתחדשות לפעמים. גם חדרים שונים בבית. למשל חדר האמבטיה. אחרי כך וכך שנים נמאס לי לראות את אותו הכיור ואותו הארון בחדר האורחים והחלטתי שהולכים על שינוי. 
לאחר תחקיר אינטרנטי מעמיק הגענו לטורקיז, חנות מקסימה בבית יצחק. ראיתי בדף הפייסבוק שלהם ארונות אמבטיה שונים והחלטתי כבר מראש. זה חוסך זמן.
הארון בו בחרנו קיים בכמה צבעים, ודי נדלקתי על הטורקיזי, אבל מאחר והמרצפות בחדר הן בצבע כחלחל דהוי והמקום שנותר לארון-מתחת-לכיור לא היה גדול, החלטנו לבסוף ללכת על שמנת. דלתות הארון הן בצורת שלבי תריסים ולהן ידיות נחושת עגולות. מתחת לארון מדף להנחת חפצי נוי. ארון מסוג זה מצריך כיור מונח ולא שקוע, לכן חיפשנו מבין עשרות הכיורים היפהפיים את האחד. רצינו כיור מאוייר אבל חששנו מעומס יתר בגלל המרצפות הכחולות, לכן בחרנו בכיור לבן אליפטי. הכיור יושב על משטח עץ שעבר טיפול וצביעה מיוחדים נגד מים, אבל עדיין כדאי להניח בצד מגבת ידיים קטנה לניקוי זריז של המים המותזים עליו. וכעת-לברז. מאחר ורצינו ברז המונח על משטח העץ ולא כזה שיוצא מהקיר, יש צורך בברז גבוה מספיק על מנת שיישאר מקום לשטיפה נוחה. תחילה בחרנו בדגם אחר אבל היה בו פגם והוא היה היחיד, אז נתנו לנו ברז דומה רק עם ידית חרסינה לבנה שהיה יותר יקר, באותו המחיר. הברז עשוי ניקל מוברש ומתאים לניחוח הווינטג'י שנודף מהעיצוב שבחרנו. כאן לא יתאים ברז כסוף מבריק אלא רק סגנון מיושן כמו ברונזה או ניקל. 

החנות מציעה ביצוע חורים במשטח העץ של הארונית עבור הכיור והברז, אך מאחר ואהובי בעל ידי זהב החלטנו לוותר ו"להכין לביתנו", מה שנקרא, וטוב שכך מאחר ורק בבית ניתן לראות לפי מיקום הארון היכן בדיוק למקם את הכיור והברז, ובמבחן המעשה הכיור לא נמצא בדיוק באמצע. 

את המראה שיש לנו בחדר לא רצינו להחליף כי אנחנו מאוד אוהבים אותה, אבל מנורה רצינו לחדש. בחרנו במנורה שהזרוע שלה מזכירה (במגזיני עיצוב אוהבים להשתמש במילה "מתכתבת". אני שונאת) את צורת המסגרת של המראה-לבנה ומפותלת. האהיל עשוי זכוכית עם חריטות זעירות לקישוט וכשמדליקים את המנורה רואים על הקירות את העיטורים. לא הייתי ממקמת מנורה שכזו בחדר בו יש צורך בתאורה מדוייקת וחדה, אבל בחדר אורחים זה בהחלט מספק.

המנורה לפני מילוי החור בקיר

גם מתלה המגבת באותו הסגנון של המראה והמנורה.

ונחזור לחנות. לאחר התשלום נלקח הארון לצביעה חוזרת נגד מים, ובזמן שחיכינו נהנינו מארוחת צהרים מצויינת במסעדה הצמודה.
כשחזרנו הביתה מיד החלה העבודה: האהוב חישב חישובים, בדק מכשירים וחורר חורים. אחר כך הדביק את הכיור למשטח העץ וחיבר את הברז ואת הצינור. גם את המנורה חיבר למקומה והנה-חדר אמבטיה מחודש וחתיכי!

כפי שאתם רואים, יש כאן כשל מסויים עם מתקן הסבון הקודם-לא מגיע לכיור... אז קניתי מתקן חדש בגולף: צורתו מזכירה את צורת הברז, והוא מספיק גבוה על מנת שהסבון ינחת בכיור.

מאחר והייתי בשוונג של שינויים, חיפשתי קופסת עץ לתליה על הקיר לקישוט ולהסתרת חור באריח (שפעם הכיל בורג ועליו מתלה למגבות). את כל אתרי העיצוב חרשתי והמחירים היו די גבוהים, לבסוף ישועתי באה במקרה: הייתי בשוק ימי בנימינה ושם מצאתי קופסא כלבבי-כחולה וקטנה ומחירה היה מעולה. מיד קניתי (היתה האחרונה), כמובן שיחד עם עוד כמה דברים אבל אנחנו גולשים.
בבית התלבטתי מה להניח בפנים ובסוף מצאתי-קונכיה! לבנה, אמיתית וגדולה. אבל לדעתי היא זמנית כי ראיתי כוכבים מבטון שאולי יחליפו אותה יום אחד.

בחנות עיצוב ביישוב שלי מצאתי שלטים קטנים עם שרוכים לתליה, וכך הוספתי אותם למדפי מתכת שתלויים מעל בית השימוש.

על המדף שמתחת לארון הנחתי מגשית קרמיקה כחולה ומוארכת ועליה חלוקי נחל מהגינה.

כך נראו הארון, הברז והכיור הקודמים:

וכך נראים הארון, הברז והכיור החדשים: