טורונטו 2019-יומן מסע

כמעט שנה עברה מאז שהתחלנו לדבר על טורונטו. תשאלו מדוע טורונטו דווקא? ולא לונדון למשל? ותיקי העוקבים זוכרים בוודאי שאחיו של האהוב גר עם משפחתו המקסימה בטורונטו. היינו שם לפני 16 שנים לרגל חתונתם יחד עם הבכורה שהיתה בת שנה, ועכשיו בשלה השעה לביקור נוסף ומורחב עם 3 הבנות.
כמעט שנה חלמנו, תכננו, קראנו, פנטזנו, שמרנו תמונות של מקומות וחנויות בהם נרצה לבקר, שברנו קופות חסכון והנה ביום בהיר אחד בתחילת אוקטובר זה קרה: נסענו לשדה התעופה ואחרי כמעט 11 וחצי שעות נחתנו בשדה התעופה פירסון הסמוך לטורונטו, לביקור של שבועיים ימים.

בתמונות: נוף טיפוסי בדאונטאון

שמחה לחלוק עמכם מעט תובנות ומסקנות וגם אנקדוטות מעניינות מהביקור:

לוקיישן לוקיישן לוקיישן - כשמגיעים לעיר כ"כ גדולה, מיקום הדירה או המלון מאוד חשובים. שכרנו דירה מגניבה (דרך airbnb), השוכנת באיזור הדאונטאון של טורונטו. במרחק כחצי ק"מ ישנה תחנת street car שזוהי חשמלית או טראם למי שמכיר. הדירה בקומה ה-11 במגדל דירות (מתוך שני מגדלים המזכירים את עזריאלי-אחד עגול והשני מרובע) מכילה כל מה שצריך ושוכנת קרוב לאיזור ה-entertainment district, שכשמו כן הוא: שכונת האטרקציות, בהן מגדל ה-CN שהוא מגדל תקשורת ונחשב למגדל הגבוה ביותר ביבשת אמריקה; אצטדיון הרוג'רס סנטר; האקווריום של ריפלי ועוד.

בתמונה: מגדל ה-CN

תחבורה - התחבורה הציבורית בעיר כוללת רכבת תחתית, אוטובוסים וחשמליות. לצערי הרכבת התחתית לא מרשתת את כל העיר ולכן כל גיחה למרכז ארכה לנו בסביבות שעה, הכוללת הליכה לחשמלית הקרובה, נסיעה של מס' תחנות, ירידה לרכבת תחתית ושם שוב נסיעה של לפחות 10 תחנות. די מתיש העניין הזה. חוץ מזה יש Uber. תחילה חששתי ליסוע בדרך זו אך הסתבר לי שזה ממש מקובל בטורונטו וגם יעיל: כמו גט טקסי, יש אפליקציה דרכה מזמינים ואפשר לדעת מראש כמה עולה הנסיעה. הנהג (לרוב פקיסטני/לבנוני/הודי וכד') מגיע עד אליך. בגלל שאנחנו 5 אנשים, הזמנו רכב גדול ולכן הנסיעות היו יחסית יקרות כשרצינו להגיע למרכז, אבל בנסיעות קצרות זה אפילו יותר משתלם מרכישת 5 כרטיסים הלוך ושוב בתחבורה הציבורית. כל כרטיס בתחבורה הציבורית עולה 3.25 דולר קנדי (בסביבות 9 ש"ח), אפשר ליסוע עם אותו הכרטיס בכל אמצעי התחבורה הציבורית לכיוון אחד. הבעיה היחידה: אם רוצים לקנות כרטיס על החשמלית או האוטובוס - ניתן לשלם רק במזומן. וגם המכונה לא מחזירה עודף. אי אפשר לשלם בשטרות וגם לא בכרטיסי אשראי (למי שיש כרטיס presto שהוא כרטיס נטען יכול גם כן לשלם באמצעותו באוטובוס). גם אי אפשר לרכוש מהנהג אלא רק במכונה.

בתמונה: מפת התחבורה הציבורית וכרטיס נסיעה חד כיווני

בתמונה: תחבורה לא ציבורית אבל די נפוצה (והרבה יותר זולה מאשר בארץ...)

בתמונה: הסתעפות כבלי החשמל המשמשים את ה-streetcar

נגישות - נושא הנגישות מאוד משמעותי ובא לידי ביטוי בתחומים רבים-בקניונים ובבתי הקפה (אפילו בבית הקפה השכונתי הקטן) ישנם תאי שירותים רבים לנכים, בהם הדלת נפתחת בלחיצה על משטח לחיץ ענקי (רצוי להשתמש בו בכל מקרה למען שמירה על היגיינה-אפשר ללחוץ עם המרפק), וכן ישנה אפשרות להזעיק עזרה במקרה הצורך ולקבל מענה קולי או עזרה פיזית; ליד כל רמזור יש כפתור אשר בלחיצה מבשר על התחלפות האור; ישנה תחבורה ציבורית מותאמת (wheeltrance) למי שזקוק לעזרה ומוגבל מבחינה פיזית, קוגניטיבית, מנטלית ועוד, אותה ניתן להזמין מראש ולאחר רישום (גם אם זאת מוגבלות זמנית); במעברי חציה בהם אין מתנדבים של משמרות הזה"ב המקומיות ישנו מתקן על עמוד/עץ סמוך ובו דגלונים אדומים. ילד שרוצה לחצות כביש לוקח דגלון כזה, מניף אותו תוך כדי החציה וכך הנהגים יכולים לראותו, וכשמגיע לצד השני מניח את הדגל במתקן הדגלונים.

בתמונה: עץ ועליו דגלונים אדומים לחציה בטוחה

קיימות - לנושא הקיימות והמיחזור מקום מאוד חשוב בחיי הקנדים. כבר בביקור הקודם נוכחתי לראות את נושא המיחזור המאוד מפותח (היינו באיזור אגמים ובקוטג' ששכרנו היינו צריכים למחזר הכל בערך, ולאחר שבוע בעל הקוטג' בדק אם מיחזרנו מספיק). ועכשיו ראיתי שהשימוש בחד פעמי לא מקובל בכלל, לא רק במקדונלדס אלא גם במסעדות ובתי קפה שונים בוטל השימוש בקשיות לשתיה, סטארבקס מעודדת רכישת כוסות רב פעמיות ע"י מתן הנחה למי שמביא כוס כזו ורוכש שתיה לדרך; ישנם מסעדות וסופרמרקטים רבים טבעוניים/אורגניים וכד'.

בתמונה: רשת מזון אורגני Whole Foods 

בתמונה: כוס רב פעמית של Starbucks

סמל לאומי - עלה עץ האדר (מייפל) הוא הסמל הלאומי של קנדה. העץ נפוץ בכל פינה וכמוהו סירופ המייפל (האמיתי! לא סירופ בטעם מייפל!). יש הטוענים ששטרות הכסף גם הם בעלי ניחוח מייפל. כשהיינו שם באמת היה נדמה כך, אבל עכשיו כשהרחתי את השטרות בארץ לא היה להם ריח של מייפל אז אני לא יודעת. יכול להיות שכל קנדה אפופה ריח מייפל.

בתמונה: סירופ מייפל (אמיתי!) ושטרות עם או בלי ריח. למטבעות אין ריח. בוודאות

עונה - באיזו עונה הכי טוב לטוס לטורונטו? בוודאות בסתיו. ממש עכשיו. בחורף קר מדי (מינוס 20! ושלג!), בקיץ חם כמו פה ואין מזגנים לקירור, ובאביב אין שלכת. והרי שלכת זה מצב צבירה מהמם ומצטלם יפה לאינסטגרם.

בשבוע הראשון לשהותנו היה נעים מאוד וברובו אף הלכנו ללא מעיל. בתחילת השבוע השני כבר נהיה קר ולקראת סופו אף גשום. כך שהרווחנו.

בתמונות: אני בשלל אאוטפיטים בסתיו הקנדי. וגם שלכת

בתמונה: איך אפשר בלי תמונה ליד שלט CANADA?

בפוסט הבא: לחם ושעשועים בטורונטו. קבלו sneak pic: 

עשי זאת בעצמך-מתלה לשרשראות

יש לי אוסף שרשראות די מכובד, שחלקו מלווה אותי שנים רבות. את השרשראות נהגתי לתלות על גבי מראת ברזל בחדר, על מתלה מדפים ומה לא, ורציתי לאחד את כולן למקום אחד. חיפשתי מתלה יפה שיוכל להכיל את כל האוסף, או לפחות רובו, ולא מצאתי מתלה כלבבי. מה עושים כשלא מוצאים? עושים! לאחר סקירת מרחבי הרשת מצאתי מדריך DIY למתלה, די פשוט לעשיה, והתוצאה מרהיבה, אז נתתי פירוש קצת יותר קליל והנה כשירות לכן חובבות השרשראות (כמובן אפשר לתלות כל דבר שרוצים):

המצרכים:
1 קרש או ענף בגודל הרצוי
מסמרים דקים לפי הצורך
פטיש (בקמץ)
סרגל
עפרון
ספייסר כלשהו (במקרה שלי, בטריה עבה)
פלס
סרט מידה

הדרך:
לוקחים את הספייסר בו בחרנו ומנקדים נקודות במרווחים קבועים על מנת לסמן את מקום המסמרים.
ממסמרים את המסמרים לפי הנקודות. כן, גם את יכולה.
קודחים ברגים בקיר לאחר סימון ובדיקה שהקרש מונח ישר (עם פלס. לא קרן).
אם רוצים, אפשר לצבוע את הקרש לפני שמתחילים. אני העדפתי להשאיר או-נטורל גם בגלל שהשרשראות צבעוניות וגם בגלל שטבעי זה יפה.

הסידור:
עכשיו מגיע החלק הכי קשה: למקם את השרשראות. אני מיקמתי את הארוכות ביותר בצד שמאל, לפי נושאים, סוגים וצבעים. כל אחת וטעמה המוזר.
עצה שלי: בידקו אלו סוגי שרשראות יש לכן לפני המסמור והתליה, יש שרשראות שצריכות יותר מקום ולכן כדאי לתלות על שני מסמרים ואפילו שלושה.

לבסוף מצלמים ומעלים לאינסטגרם. כי אם לא צילמת זה לא קרה.

זהו. תהני מהסידור החדש!

Witty Angels Jewelry by Ruth

מותג התכשיטים הישראלי Witty Angels Jewelry by Ruth נולד במקרה: רות יענקלביץ' המעצבת הגיעה יום אחד לחנות תכשיטים ורצתה להזמין תכשיט בהזמנה אישית מאבנים שהביאה עמה,  והמוכרת אמרה לה: "למה שלא תכיני את התכשיט בעצמך?". רות נענתה לאתגר, קנתה את המכשירים והחומרים ויצרה את התכשיט הראשון שלה. השנה היתה 2009 ורות החלה להתמקצע בקורסים מקצועיים בנושא: תכשיטנות, צורפות, סטיילינג, גמולוגיה וקורס יזמות עסקית.
רות משתמשת בחומרים כמו חרוזי זכוכית מעוצבים, עורות, חוטי מקרמה, כסף, גולדפילד ועוד, תוך הקפדה על איכות גבוהה ושימוש בטכניקות שונות של תכשיטנות. 
מנין השם המיוחד, אתם שואלים? תחילה רצתה רות לקרוא למותג על שמה, Ruth, אך אז הבינה שצריך שם שישקף את אופי התכשיטים - מתוחכמים ועדינים. פירוש השם Witty Angels הינו "מלאכים שנונים" וכך היה.

מחירי התכשיטים נעים בין 100 ל-350 ש"ח לתכשיט.

והיכן ניתן להשיג את כל היופי הזה? באתר של רות (לינק) ובחנות במרמלדה מרקט (לינק). 

לקחתי עמי מספר תכשיטים צבעוניים ללונדון האפרורית. שילוב הצבעים היפהפה והשימוש בהומור (שרשרת עם צבים? יס פליז!) מתאים לכל אאוטפיט ומעלה את מצב הרוח. 

אני קוראת לעגילים האלה עגילי כדורים. עשויים חרוזי המטייט וחרוזי אגת וכסף 925 טהור.

 מתחברים לי לווסט הפרווה ולגולף הוורדרד. אפשר עם כל צבע, כמובן.

 שרשרת הצבים המיוחדת ובעלת חוש ההומור.

 רצועות עור (יש בצבעים נוספים), חרוזי אוניקס שחורים, חרוזי היולייט וכסף. 

כאן לבשתי על שמלת ג'ינס בהירה על מנת לא לגרוע מהיופי של העיצוב.

השרשרת הססגונית כשמה כן היא: צבעונית ועליזה. 

לשתי רצועות עור מצויירות נוספו שתי שרשראות עשויות חרוזי זכוכית וכסף 925.

כאן לבשתי מעל גולף בצבע שמנת והמסביב (מעיל ותיק) מתאימים בגוונים.

עגילי פרח צהובים וקיציים ושרשרת חרוזי היולייט צבעוניים ומאירים.

מוזמנים לאתר של רות להתרשם מתכשיטים אלו ונוספים (יש גם לבבות ורימונים!). 

סדנא להכנת שרשראות עם פלורנס

לפני 16 שנים, עת הייתי בהריון עם הבכורה, חוש היצירתיות שלי היה בשיאו. קצת לפני כן התחלתי את קורס האיפור המקצועי, וחיפשתי משהו נוסף לעסוק בו. כך גיליתי את עולם עיצוב התכשיטים, יחד עם אחותי: רכשנו ציוד וחרוזים וישבנו לעצב. באותה התקופה עולם השרשראות היה מורכב בעיקר מחרוזים דמויי סוורובסקי, וחרוזי פלסטיק שקופים וצבעוניים. כך עיצבנו לנו שרשראות וצמידים, מכרנו וגם חילקנו כמתנות. עם הזמן הפסקנו לעסוק בכך אבל לאחרונה היצר הזה החל לדגדג בי שוב: היה זה כשראיתי את הטרנד האחרון של חרוזי סיליקון בצבעים, צורות וגדלים שונים. רציתי גם. כך הגעתי לסדנא להכנת שרשראות אצל פלורנס מורג דרמון (לינק) בביתה המקסים שבכפר יונה הפסטורלית.
פלורנס המקסימה הדריכה אותנו במלאכה ומיד ניגשתי לשולחנות העמוסים קופסאות ובהן אלפי חרוזים מעץ, פלסטיק, סליקון ועוד, בכל הצבעים והצורות.

סוכריות!

פלורנס הניחה גם שרשראות שעיצבה על מנת לתת השראה ורעיונות:

המשימה: להחליט אלו חרוזים אני צריכה לשרשראות אותן תכננתי להכין. הכינותי לי מראש את האימג' של השרשראות וידעתי אלו גוונים אני צריכה, אבל עדיין ההחלטה היתה קשה, ולכן לקח לי בערך שעה להגיע לעיצוב הסופי של השרשרת הראשונה. את השניה כבר עיצבתי בעשרים דקות ואז כבר נפתח התאבון והכנתי שלישית אקסטרה.

זהו התהליך:

1. איסוף החרוזים

2. הנחתם על גבי המצע בסדר הרצוי

3. השחלת החוט בחרוזים

את הסגירה לא הספקתי לצלם אבל תוכלו תיכף לראות את התוצר הסופי. 

אח"כ ניגשתי לשרשרת השניה. ידעתי שאני רוצה צבעי זהב וקרם, קצת חגיגיות לקראת השנה החדשה וחגי תשרי.

במסגרת הסדנא מכינים 2 שרשראות, אבל לא הסתפקתי בהן והכנתי אחת נוספת. הפעם הלכתי על הקורליים.

ואלו התוצרים הסופיים:

השרשראות תככבנה, מן הסתם, בפוסטים הקרובים. 

היה לי כייף!

בת מצוה לאמצעית בלונדון הקרירה 2016

הגיע תורה של האמצעית לחגוג בת מצוה, אז ארזנו את עצמנו ומזוודותינו (והרבה!) וטסנו לממלכה המאוחדת לשבוע. הזמן: שבוע לפני ליל הסדר, המקום: לונדון, מזג האוויר: קר עד גשום.
הטיסה הלוך היתה די משעשעת, הרבה ילדים שזכו לאזכור נרחב בנאום הפתיחה המסורתי של הדייל הראשי בסגנון של: "ילדים מתוקים, ברוכים הבאים, תבלו בחופש" וכו' וכו'.

שכרנו דירה דרך אתר airbnb, ושוב זכינו להצלחה מסחררת (קראו על כך בפוסט על רומא-לינק) - מיקום מצויין: South Hampstead, שכונה יוקרתית המרוחקת מעט מהמרכז הרועש, בחניית כל בית חונות שתי מכוניות: הראשית בד"כ לנד רובר, והשניה מיני קופר וכד'. פינאטס. הדירה ממוקמת בקומה הראשונה על מדרגות בבית ויקטוריאני עתיק, יש בה מטבח וסלון רחבי ידיים המובילים למרפסת נעימה  (terrace), חדר שינה ראשי ענקי עם ארונות, מראות ארוכות, שידה ענקית ובלי טלויזיה! בתוך החדר ישנו חדר האמבטיה הגדול ובו מקלחת ענקית, בית שימוש, ארון ושידה גדולים וכיור רחב. חדר שינה נוסף ובו שתי מיטות יחיד ומתוכן נפתחות מיטות נוספות, שהינן באותו הגובה בזכות רגליים מתקפלות, וכך שלושת הבנות היו באותו החדר. בתוך החדר כיור עם שידה ענקית, ארון רחב ודלת סתרים קטנה המובילה לחדרון ובו בית שימוש ומקלחון זעירים. ליד המטבח חדר האמבטיה השלישי ובו אמבטיה ענקית, בית שימוש וכיור. כל הבית מאובזר בטעם מצויין של בעלת הבית. ממש מקסים.

 הכניסה המרשימה לבית

גם כאן הייתי חייבת לצלם את נעליי-הרצפה היפהפיה דרשה זאת

בעלת הדירה חיכתה לנו עם 5 בקבוקי מים מינרליים, 5 שקיות סוכריות גומי האריבו, קערת פירות ובקבוק יין. לא מובן מאליו

 חדר שינה הורים. ענקי, בצמוד לו חדר אמבטיה עם מקלחון ענקי גם כן, בית שימוש וכיור

מהחלון נשקפים בתים ויקטוריאניים. רוצה כזה!

הסכנה הכי גדולה בה נתקלנו לא היתה לוחמי דעאש עם חרבות אלא דווקא הרכבת התחתית. כן, זו שבה נוסעים מליוני אנגלים מדי יום, איימה להפריד בינינו לבין בנותינו הגדולות-הן נותרו מחוץ לקרונות, בעוד בעלי ואני והקטנה היינו בפנים. משכנו, נאבקנו, נלחמנו וגם נלחצנו, עד שאיש טוב לב לחץ על כפתור פתיחת הדלת מבפנים ופקחית אמיצה פתחה מבחוץ וכך ניצלנו מגורל אכזר. אחר כך חשבתי מה היה קורה אילו זו היתה הקטנה-מילא, הגדולות יודעות אנגלית ומקסימום יבכו קצת מהלחץ, אבל תדענה להמתין במקום עד שנגיע, אבל הקטנה לא דוברת אנגלית וגם קטנה מדי. כמובן שאחר כך בכל פעם ש"נאלצנו" ליסוע ברכבת התחתית היה לחץ קל באוויר.

מזג האוויר נע בין חמים ונעים (15 מעלות ביום הראשון) לבין קריר וגשום במשך כל היום (8 מעלות), אך זה לא מנע מאיתנו ללכת שעות רבות ברגל, ממוזיאון הטבע לרח' אוקספורד (משהו כמו 3 ק"מ לדעתי), ואפילו הקטנה עשתה זאת כמו גדולה ומגיע לה שאפו.

גם את ארמון באקינגהם פקדנו, אמנם הקדמנו קצת לחגיגות יום הולדת 90 של המלכה אבל בכל זאת קיבלו את פנינו יפה.

במוזיאון הטבע Natural history museum ראינו הרבה דינוזאורים ויונקים אחרים, וגם את שכבות כדור הארץ, ואפילו חווינו רעידת אדמה. הכניסה למוזיאונים רבים בלונדון, אם לא כולם, היא בחינם וזה רעיון ממש מוצלח להגברת המודעות ושלא יקרה מצב שמישהו ירצה "לקבל קצת תרבות" ולא יוכל (הכניסה לתערוכות מתחלפות עולה כסף).

 כשנכנסים למוזיאון רואים מיד את כדור הארץ, לוחות טקטוניים אדומים ובוערים

בא לי לאמץ גור קטן

גם את מגדל השעון ביג בן ובית הפרלמנט לא פספסנו. הקטנה מאוד התרשמה מאחר והיא מאוד אוהבת את פיטר פן.

הכי אהבתי לבקר שוב ב-Covent Garden, איזור החנויות והבילויים היפהפה, ובו שוק מקורה. הגענו לשם ביום שני, היום בו מתקיים שוק עתיקות, פרט לדוכנים הרגילים של מזכרות ומתנות.

עברו 3.5 שבועות מאז שחזרנו, מרגיש לי כמו שנה. בא לי לחזור ללונדון אהבתי הישנה. מדוע אהבתי הישנה? או. מוזמנים לקרוא את הפוסט על ביקורנו הקודם, שהיה אך לפני שנתיים וחצי... (לינק).