פעם, כשאנשים היו הולכים לתאטרון, היה מקובל להתלבש בהתאם: הגבר היה לובש את ג'קט השבת שלו מעל חולצת הכפתורים הלבנה, לעתים בשילוב עניבה, ומכנסיים מחוייטים עם נעליים חגיגיות. האישה היתה לובשת את השמלה הטובה שלה, מוציאה את שרשרת הפנינים מקופסת התכשיטים, נועלת את נעלי הלכה ולעתים מוסיפה כובע, וכמובן מניחה שאל על כתפיה הענוגות. כיום באים בלבוש ספורט-אלגנט (מה זה ההמצאה הזאת?) - ג'ינס וטי-שירט.
יש לנו מנוי לתאטרון כבר שנתיים אבל חוץ מהצגה אחת לבדנו ועוד הצגה-עם הגדולות-לא יצא לנו ללכת. עתה צצה ההזדמנות (וגם הכרחנו את עצמנו לפני שייתם המנוי-כבר קיבלנו הארכה) והזמנו מקומות ממש יומיים לפני ההצגה-ולשמחתנו היו.
התלבשנו יפה ושמנו פעמינו (נסענו שעה בפקקים של יום חמישי בערב) לאולם התאטרון.
היו נשים שהתלבשו יפה, היו שלבשו שמלות חגיגיות יותר ופחות, אבל גם היה אחד שלבש מכנסי ברמודה עם כפכפי טבע נאות. איכס.
ההצגה היתה מאוד יפה ומעניינת-על חייה של משפחה ישראלית בשנות ה-50 עד ה-70, שזירה של המצב בארץ (הגשמת ערכי הציונות וכולם למען המדינה, גם על חשבון חיי המשפחה והילדים), ושל המצב שם, בגרמניה. מופיעים: יחזקאל לזרוב שאני אוהבת כבר הרבה שנים, לימור גולדשטיין המדהימה והיפהפיה, גיל פרנק המעולה ועוד ועוד.
ומה לבשתי? החלטתי לעשות הומאז' לפעם: הוצאתי את שרשרת הפנינים שלי מאקססורייז לונדון, ביחד עם עגילי הפנינים שלי (אין לי מושג מאיפה) - כמובן הכל לא אמיתי; חולצת תחרה בצבע ניוד מקסטרו, בסגנון חולצות "אנו באנו" (אפילו בהצגה אחת השחקניות לבשה משהו דומה..), מכנסיים שחורים מ-C&A פראג ונעלי פיפ טואו ניוד מ-Nine West. התיק-Nine West. לקחתי עמי שאל מוזהב מקסטרו אבל לא השתמשתי בו כי היה חמים באולם, אפילו לא קצת קריר.
האהוב התעלה על עצמו ולבש חולצת כפתורים חלקה (!) כחולה וג'ינס כחול.
ההצגה נתנה לנו הרבה חומר למחשבה על החיים אז ועכשיו, על קורבנות שאנשים הקריבו ומקריבים בשביל לחיות פה, עד כדי כך שלעתים שוכחים את מה שבאמת חשוב-המשפחה.
תלכו. זה חשוב. בעידן של 4 ספרים במאה שקל, חשוב לשמר את התאטרון, את התרבות הישראלית.
שיהיה לנו שבוע אריסטוקרטי!
יש לנו מנוי לתאטרון כבר שנתיים אבל חוץ מהצגה אחת לבדנו ועוד הצגה-עם הגדולות-לא יצא לנו ללכת. עתה צצה ההזדמנות (וגם הכרחנו את עצמנו לפני שייתם המנוי-כבר קיבלנו הארכה) והזמנו מקומות ממש יומיים לפני ההצגה-ולשמחתנו היו.
התלבשנו יפה ושמנו פעמינו (נסענו שעה בפקקים של יום חמישי בערב) לאולם התאטרון.
היו נשים שהתלבשו יפה, היו שלבשו שמלות חגיגיות יותר ופחות, אבל גם היה אחד שלבש מכנסי ברמודה עם כפכפי טבע נאות. איכס.
ההצגה היתה מאוד יפה ומעניינת-על חייה של משפחה ישראלית בשנות ה-50 עד ה-70, שזירה של המצב בארץ (הגשמת ערכי הציונות וכולם למען המדינה, גם על חשבון חיי המשפחה והילדים), ושל המצב שם, בגרמניה. מופיעים: יחזקאל לזרוב שאני אוהבת כבר הרבה שנים, לימור גולדשטיין המדהימה והיפהפיה, גיל פרנק המעולה ועוד ועוד.
ומה לבשתי? החלטתי לעשות הומאז' לפעם: הוצאתי את שרשרת הפנינים שלי מאקססורייז לונדון, ביחד עם עגילי הפנינים שלי (אין לי מושג מאיפה) - כמובן הכל לא אמיתי; חולצת תחרה בצבע ניוד מקסטרו, בסגנון חולצות "אנו באנו" (אפילו בהצגה אחת השחקניות לבשה משהו דומה..), מכנסיים שחורים מ-C&A פראג ונעלי פיפ טואו ניוד מ-Nine West. התיק-Nine West. לקחתי עמי שאל מוזהב מקסטרו אבל לא השתמשתי בו כי היה חמים באולם, אפילו לא קצת קריר.
האהוב התעלה על עצמו ולבש חולצת כפתורים חלקה (!) כחולה וג'ינס כחול.
ההצגה נתנה לנו הרבה חומר למחשבה על החיים אז ועכשיו, על קורבנות שאנשים הקריבו ומקריבים בשביל לחיות פה, עד כדי כך שלעתים שוכחים את מה שבאמת חשוב-המשפחה.
תלכו. זה חשוב. בעידן של 4 ספרים במאה שקל, חשוב לשמר את התאטרון, את התרבות הישראלית.
שיהיה לנו שבוע אריסטוקרטי!
כבר ביקרת בדף הפייסבוק של הבלוג? במרחק קליק אחד
ולא לשכוח את דוגמית השבוע החדשה מצד ימין
.jpg)


.jpg)
.jpg)



























