לחם ושעשועים בטורונטו-חלק ב' ואחרון

חלק ב' של פוסט לחם ושעשועים בטורונטו עוסק קצת יותר בלחם (או המבורגר, וצ'יפס, וגם ממתקים. טוב, גם אוכל בריא יותר) ופחות שעשועים, אם כי יש היאמרו שלחם זה שעשועים...
חובבי הגרפיטי ישמחו בוודאי לקרוא על ה-Graffiti Alley שהיא יותר שכונה מאשר סמטה-קירות שלמים של בתים עטופים מהקרקע ועד לתקרה בציורים יפהפיים, צבעוניים ועוצרי נשימה. גם דלתות וחלונות מכוסים בציורים וכתובות. 

בתמונה למטה עניין אותי הדיסוננס בין הגרפיטי שמקושר לשכונות פשע או עוני לבין ה-B.M.W היקרה...

Distillery District - איזור מזקקות הבירה לשעבר, כיום שכונה יפהפיה ובה בתים עתיקים שמורים, מסעדות וחנויות (גם חנות יד שניה של חפצים לבית שמאוד אהבתי), קצת מזכיר את שרונה במהות. היינו שם בערב והאורות דלקו בכל עבר והיה ממש מקסים! 

המוני אנשים תלו ברכות, משפטים ואיחולים על כפיסי עץ. אפילו בעברית יש! 

Royal Ontario Museum - מוזיאון ענקי (הגדול ביותר בקנדה) ובו תערוכות לפי נושאים שונים, החל מתרבויות העולם, דרך מדעי הטבע-כולל מגוון מינרלים ואבני חן, וכלה בתולדות קנדה, עוד מתקופת האינדיאנים. מומלץ להקדיש כמה שעות לביקור המותאם לכל המשפחה.

אחרי המוזיאון טיילנו ב-Kensington Market, בו ישנן מסעדות רבות, חנויות בגדים ואווירת סטלה באופן כללי. נכנסנו למסעדה מצויינת, נהדרת ומעולה בשם Burgernator ואכלתי שם את ההמבורגר הכי טוב בעולם, ארוז בלחמניית בריוש, ולצדו צ'יפס בטטה. עכשיו הייתי חוזרת לשם לאכול שוב...

גם את שכונת China Town פקדנו, עקב רצונה של השוקולדית לאכול אוכל סיני אותנטי. כל הרחוב מלא במסעדות המציעות מגוון ארוחות אכול ככל יכולתך ובחנויות המציעות מגוון כלים לבית (בביקורנו הקודם קנינו סט צלחות, קערות, צלוחיות ועוד שרובו עדיין קיים ופעיל). מאחר ורובנו לא אוהבים אוכל סיני, המשכתי עם הבכורה והצעירה לקניון Eaton בהמשך הרחוב, קניון ענקי שכולל כמעט הכל ובכל זאת פחות מוצלח מ-Yorkdale המושלם, שם יש גם Cos - החנות הראשונה אליה אני נכנסת במסעותי בחו"ל.

סצינת האוכל האורגני/טבעוני וכד' מאוד נפוצה במסעדות ובסופרמרקטים בטורונטו. אנחנו אמנם לא בכיוון, אבל יצא לנו להגיע למסעדה Calii love המקסימה, שמחוץ לה סמטה מאויירת, וקירותיה עטורים תמונות סלבריטאים ואיורים ומשפטים מיוחדים.

וכמובן איך אפשר להגיע לקנדה בלי לקפוץ למפלי הניאגרה? רק שעה וחצי נסיעה. כל אותו היום ירד גשם זלעפות אבל זה לא מה שימנע מאיתנו להסתובב, להתעלף מהיופי, להצטלם (כי איך נדע שהיינו שם?) וגם לשחזר עם הבכורה תמונה שהצטלמנו שם כשהיתה בת שנה. כמובן שכשהתחלנו במסענו חזרה לטורונטו הפסיק הגשם. ככה זה מרפי. 

 ואם כבר הגענו לשם, לא נקפוץ לחנות Hershey's הענקית? 

אם כבר צלחתם את כל הפוסט, אתם מוזמנים לקרוא גם את הפוסטים הקודמים על טורונטו (וכמובן לראות בפייס ובאינסטוש):
לחם ושעשועים בטורונטו - חלק א'
טורונטו 2019 - יומן מסע 

לחם ושעשועים בטורונטו - חלק א'

אחרי שחלקתי בשמחה טיפים ואנקדוטות משעשעות על טורונטו בפוסט הקודם (לינק למי שפספס), הגיע זמנם של הלחם והשעשועים - מה לעשות, היכן להיות, מה לא להפסיד.
קחו לכם כוס קפה, תה או קולה, אפשר קצת פנקייק עם סירופ מייפל והתרווחו-זה עומד להיות ארוך ומלא תמונות, ולכן גם יחולק ל-2 חלקים.

המתכננים מראש יקנו כרטיס City Pass הכולל כניסה ל-5 אטרקציות מרכזיות בהנחה גדולה. זה מה שאנחנו עשינו. בסוף היינו רק ב-4 מהן, אבל עדיין זה מאוד השתלם.

CN Tower - זהו מגדל תקשורת שגובהו 553 מטר. משנת 2010 הוא שומר על מעמדו כמבנה הגבוה ביותר באמריקה. בראשו מסעדה מסתובבת (אל תדאגו. מסתובבת לאט. אחרת יהיו בחילות וכאלה). התור לכניסה ארך 50 דקות, מודיעים על כך מראש ובדרך יש תאי שירותים לממתינים. עולים במעלית מהירה שחלק מרצפתה עשוי זכוכית כך שאפשר לראות את המתרחש למטה. 22 שניות לגובה של 342 מטרים. ישנה קומת תצפית המקיפה את המגדל ויש לה חלונות זכוכית לכל אורכה, וישנה קומת תצפית פתוחה שאינה כוללת חלונות אלא רק רשתות למניעת נפילה או קפיצה, לא עלינו. בחלק מהקומה ישנה רצפת זכוכית המסוגלת לשאת משקל של 21 טון. נשאה יפה את המשקל של הקטנה שמיד נשכבה עליה ללא פחד. אמאל'ה! לאמיצים-או משוגעים-ישנה אטרקציה שנקראת Edgewalk - קושרים אותם בחבלים והם הולכים מסביב לקומת התצפית, מבחוץ! ובלי להחזיק בכלום! 

בתמונה: המגדל מואר בלילה בצבעים מתחלפים

 

  נופי העיר מגבוה

לא רחוק מה-CN Tower נמצא אצטדיון Rogers Center - האצטדיון הראשון בעולם שנבנה עם גג נפתח. האצטדיון משמש בעיקר למשחקים של קבוצת הבייסבול Blue Jays אך גם מארח מופעי רוק שונים.

Ripley's Aquarium of Canada - גם הוא נמצא באיזור המגדל והאצטדיון. די חדש (נפתח לפני 6 שנים), ענקי וכולל זנים רבים ומיוחדים של שוכני ים. יש הפעלות ופעילויות לילדים, וגם מבוגרים נהנים שם. השוס הגדול-נכנסים לאקווריום ענקי שהוא מעין מנהרה, מתקדמים על מסוע איטי ומסביב שוחים מיני דגים וכרישים, גם מעל הראש! שזה קצת מלחיץ וקצת מפחיד, בעיקר כשרואים את השיניים העקומות ומחפשים את מס' הטל' של האורתודנט הקרוב.

 איך אפשר בלי צוללת צהובה?

 על מדוזות ורודות שמעתם?

פינת ליטוף של בייבי שארק

Science Center - מרכז המדע חוגג 50 שנים להיווסדו, וקצת נראה כזה. יש בו תערוכות כמו בלונדע בחיפה, התנסויות ופעילויות רבות. התערוכות רבות-החל מהחלל, כולל אולמות המוקדשים לשמש, ריח וכוכבים; גוף האדם; מדע וטבע ועוד.

   

 זוהי השמש. או החמה

 גמיש קצת...

חצר להתרגעות ולמידה

נהניתם? ספרו בתגובות.

המשך יבוא...

טורונטו 2019-יומן מסע

כמעט שנה עברה מאז שהתחלנו לדבר על טורונטו. תשאלו מדוע טורונטו דווקא? ולא לונדון למשל? ותיקי העוקבים זוכרים בוודאי שאחיו של האהוב גר עם משפחתו המקסימה בטורונטו. היינו שם לפני 16 שנים לרגל חתונתם יחד עם הבכורה שהיתה בת שנה, ועכשיו בשלה השעה לביקור נוסף ומורחב עם 3 הבנות.
כמעט שנה חלמנו, תכננו, קראנו, פנטזנו, שמרנו תמונות של מקומות וחנויות בהם נרצה לבקר, שברנו קופות חסכון והנה ביום בהיר אחד בתחילת אוקטובר זה קרה: נסענו לשדה התעופה ואחרי כמעט 11 וחצי שעות נחתנו בשדה התעופה פירסון הסמוך לטורונטו, לביקור של שבועיים ימים.

בתמונות: נוף טיפוסי בדאונטאון

שמחה לחלוק עמכם מעט תובנות ומסקנות וגם אנקדוטות מעניינות מהביקור:

לוקיישן לוקיישן לוקיישן - כשמגיעים לעיר כ"כ גדולה, מיקום הדירה או המלון מאוד חשובים. שכרנו דירה מגניבה (דרך airbnb), השוכנת באיזור הדאונטאון של טורונטו. במרחק כחצי ק"מ ישנה תחנת street car שזוהי חשמלית או טראם למי שמכיר. הדירה בקומה ה-11 במגדל דירות (מתוך שני מגדלים המזכירים את עזריאלי-אחד עגול והשני מרובע) מכילה כל מה שצריך ושוכנת קרוב לאיזור ה-entertainment district, שכשמו כן הוא: שכונת האטרקציות, בהן מגדל ה-CN שהוא מגדל תקשורת ונחשב למגדל הגבוה ביותר ביבשת אמריקה; אצטדיון הרוג'רס סנטר; האקווריום של ריפלי ועוד.

בתמונה: מגדל ה-CN

תחבורה - התחבורה הציבורית בעיר כוללת רכבת תחתית, אוטובוסים וחשמליות. לצערי הרכבת התחתית לא מרשתת את כל העיר ולכן כל גיחה למרכז ארכה לנו בסביבות שעה, הכוללת הליכה לחשמלית הקרובה, נסיעה של מס' תחנות, ירידה לרכבת תחתית ושם שוב נסיעה של לפחות 10 תחנות. די מתיש העניין הזה. חוץ מזה יש Uber. תחילה חששתי ליסוע בדרך זו אך הסתבר לי שזה ממש מקובל בטורונטו וגם יעיל: כמו גט טקסי, יש אפליקציה דרכה מזמינים ואפשר לדעת מראש כמה עולה הנסיעה. הנהג (לרוב פקיסטני/לבנוני/הודי וכד') מגיע עד אליך. בגלל שאנחנו 5 אנשים, הזמנו רכב גדול ולכן הנסיעות היו יחסית יקרות כשרצינו להגיע למרכז, אבל בנסיעות קצרות זה אפילו יותר משתלם מרכישת 5 כרטיסים הלוך ושוב בתחבורה הציבורית. כל כרטיס בתחבורה הציבורית עולה 3.25 דולר קנדי (בסביבות 9 ש"ח), אפשר ליסוע עם אותו הכרטיס בכל אמצעי התחבורה הציבורית לכיוון אחד. הבעיה היחידה: אם רוצים לקנות כרטיס על החשמלית או האוטובוס - ניתן לשלם רק במזומן. וגם המכונה לא מחזירה עודף. אי אפשר לשלם בשטרות וגם לא בכרטיסי אשראי (למי שיש כרטיס presto שהוא כרטיס נטען יכול גם כן לשלם באמצעותו באוטובוס). גם אי אפשר לרכוש מהנהג אלא רק במכונה.

בתמונה: מפת התחבורה הציבורית וכרטיס נסיעה חד כיווני

בתמונה: תחבורה לא ציבורית אבל די נפוצה (והרבה יותר זולה מאשר בארץ...)

בתמונה: הסתעפות כבלי החשמל המשמשים את ה-streetcar

נגישות - נושא הנגישות מאוד משמעותי ובא לידי ביטוי בתחומים רבים-בקניונים ובבתי הקפה (אפילו בבית הקפה השכונתי הקטן) ישנם תאי שירותים רבים לנכים, בהם הדלת נפתחת בלחיצה על משטח לחיץ ענקי (רצוי להשתמש בו בכל מקרה למען שמירה על היגיינה-אפשר ללחוץ עם המרפק), וכן ישנה אפשרות להזעיק עזרה במקרה הצורך ולקבל מענה קולי או עזרה פיזית; ליד כל רמזור יש כפתור אשר בלחיצה מבשר על התחלפות האור; ישנה תחבורה ציבורית מותאמת (wheeltrance) למי שזקוק לעזרה ומוגבל מבחינה פיזית, קוגניטיבית, מנטלית ועוד, אותה ניתן להזמין מראש ולאחר רישום (גם אם זאת מוגבלות זמנית); במעברי חציה בהם אין מתנדבים של משמרות הזה"ב המקומיות ישנו מתקן על עמוד/עץ סמוך ובו דגלונים אדומים. ילד שרוצה לחצות כביש לוקח דגלון כזה, מניף אותו תוך כדי החציה וכך הנהגים יכולים לראותו, וכשמגיע לצד השני מניח את הדגל במתקן הדגלונים.

בתמונה: עץ ועליו דגלונים אדומים לחציה בטוחה

קיימות - לנושא הקיימות והמיחזור מקום מאוד חשוב בחיי הקנדים. כבר בביקור הקודם נוכחתי לראות את נושא המיחזור המאוד מפותח (היינו באיזור אגמים ובקוטג' ששכרנו היינו צריכים למחזר הכל בערך, ולאחר שבוע בעל הקוטג' בדק אם מיחזרנו מספיק). ועכשיו ראיתי שהשימוש בחד פעמי לא מקובל בכלל, לא רק במקדונלדס אלא גם במסעדות ובתי קפה שונים בוטל השימוש בקשיות לשתיה, סטארבקס מעודדת רכישת כוסות רב פעמיות ע"י מתן הנחה למי שמביא כוס כזו ורוכש שתיה לדרך; ישנם מסעדות וסופרמרקטים רבים טבעוניים/אורגניים וכד'.

בתמונה: רשת מזון אורגני Whole Foods 

בתמונה: כוס רב פעמית של Starbucks

סמל לאומי - עלה עץ האדר (מייפל) הוא הסמל הלאומי של קנדה. העץ נפוץ בכל פינה וכמוהו סירופ המייפל (האמיתי! לא סירופ בטעם מייפל!). יש הטוענים ששטרות הכסף גם הם בעלי ניחוח מייפל. כשהיינו שם באמת היה נדמה כך, אבל עכשיו כשהרחתי את השטרות בארץ לא היה להם ריח של מייפל אז אני לא יודעת. יכול להיות שכל קנדה אפופה ריח מייפל.

בתמונה: סירופ מייפל (אמיתי!) ושטרות עם או בלי ריח. למטבעות אין ריח. בוודאות

עונה - באיזו עונה הכי טוב לטוס לטורונטו? בוודאות בסתיו. ממש עכשיו. בחורף קר מדי (מינוס 20! ושלג!), בקיץ חם כמו פה ואין מזגנים לקירור, ובאביב אין שלכת. והרי שלכת זה מצב צבירה מהמם ומצטלם יפה לאינסטגרם.

בשבוע הראשון לשהותנו היה נעים מאוד וברובו אף הלכנו ללא מעיל. בתחילת השבוע השני כבר נהיה קר ולקראת סופו אף גשום. כך שהרווחנו.

בתמונות: אני בשלל אאוטפיטים בסתיו הקנדי. וגם שלכת

בתמונה: איך אפשר בלי תמונה ליד שלט CANADA?

בפוסט הבא: לחם ושעשועים בטורונטו. קבלו sneak pic: