מה נשתנה הלילה הזה? הכל!

כשהייתי קטנה, סבי היה מנהל את הסדר ביד רמה: יושב על כורסא מרופדת בכריות בראש השולחן, קורא מן ההגדה, טובל את אצבעו ביין ומטפטף (תמיד הייתי בלחץ שהמפה הלבנה תתלכלך מהיין האדום), שובר מצה באמצעה ומחביא בתוך מפית הבד ואז בלהטוט זריז מחביא בבית ואנחנו הילדים היינו מחפשים. היינו שרים חד גדיא בקול רם, אחי-קטן הבית-היה שר מה נשתנה ותמיד היינו מדברים על להמשיך את הקריאה בהגדה לאחר האוכל ואז נשברים. עם השנים גדלתי ואף התחתנתי (עם אהוב נעורי, זוכרים?), והמצב קצת הסתבך-עם משפחתו? עם משפחתי? לפעמים החלטתי לאחד את כולם ולארח אצלנו, וכך התנסינו בניהול הסדר, דבר שיועיל לנו עכשיו כשאנחנו מארחים את עצמנו לבד. מזל שאנחנו חמישה אז יהיה שמייח.

אם בכל שנה האהובים החסרים שלנו מעלים בנו געגוע, השנה גם האהובים הנוכחים עושים זאת מעצם היותם רחוקים. קשה להיות בנפרד. זום לא עושה את זה קל יותר.

הווירוס הארור שינה כמה סדרים במדינה. מזל שאת פורים הצלחנו לחגוג אבל מאז כולם-או רובם-ספונים בבתיהם, בחשש ודאגה. אני פוטרתי מעבודתי, הבנות בבית כבר לא יודעת כמה זמן-מי סופר. מזל שהן די גדולות אבל עדיין קשה להן לא לצאת מהבית ולא לפגוש חברות. גם אני כבר כמעט חודש בבית, מוצאת לעצמי פרוייקטים וחושבת על היום הזה, שיבוא, כשיגידו שאפשר לצאת לשגרה חדשה.

כולם אומרים שהיקום בא להגיד לנו משהו. ללמד אותנו לקח. לחנך אותנו בגלל שחנקנו אותו או משהו. אני לא מאמינה בזה. אבל כן חושבת שצריך לשנות. שיש תהליכים שכולנו צריכים לעבור בעקבות הווירוס והתקופה המשוגעת שאנחנו עוברים. לשנות את אופן התייחסותנו אחד לשני, וגם לעולם. לשנות דברים בחינוך, בכלכלה, במדיניות (כן, גם העניין הפוליטי מבאס) ובכלל. 

הערב כל אחד מאיתנו יישב בביתו עם משפחתו הקרובה, חלקנו נעשה את מה שאנחנו רגילים לעשות-נחלוק את חוויותינו עם אחרים, אם כי בצורה שונה-בזום, שהשתלט על חיינו. אחרים יעדיפו את השקט הביתי. האווירה תהיה מוזרה ואולי מעט שקטה. נשתדל כן למלא אחר הלכות החג ולעשות שמח ולא לתת לקורונה לנצח.

 שמלה: יאנגה // נעליים: גולף

את המחשבות על היום שאחרי אדחיק בינתיים. איך נתחיל בחזרה לשגרה, איזו מן שגרה זו תהיה-בטח לא מה שהכרנו, מתי אמצא עבודה ואיזו, אולי כדאי ללמוד משהו-אבל מה? ומה עם הבנות? יחזרו ללימודים רק בספטמבר? עם מסיכות?
כל כך הרבה שאלות ואפס תשובות.

בינתיים אני מתנחמת בזמן הביתי-משפחתי שלנו. הביחד הזה. ואחרי שסיימתי לנקות-לסדר-למיין-לנפות אני חושבת על החיים באופן כללי ועל כך שבסך הכל לא רע כאן.

מקווה שתהנו הערב מהסדר השונה-אך-מיוחד, תחשבו על היקרים לכם ותראו שעוד יהיה לנו טוב. יותר

Sarita.Design

שרית מדמון הקימה את המותג Sarita.design מתוך אהבת היצירה והעיצוב.
היא מציבה לעצמה אתגרים-לוקחת חומר גלם (כמו נייר ממוחזר, חוטי מתכת, חרוזים מיוחדים וכד') ורעיון ויוצרת ממנו מציאות - תכשיט שניתן ליהנות ממנו, לענוד אותו עם אאוטפיטים שונים והוא יחיד במינו.

לאחר לימודי עיצוב תעשייתי וצורפות החליטה להתעמק בטכניקות עבודות היד: היא לוקחת חומר, מעבדת אותו ומעניקה לו נשמה משלו. 

שרית שואבת השראה מהטבע ומכל דבר בעצם. סגנון העיצוב שלה הוא מינימליסטי, קלאסי ועדין, כשמכל עיצוב מיוצר תכשיט אחד או מספר מוגבל, ממש one of a kind, על מנת לשמור על הייחודיות.

כל התכשיטים מיוצרים בעבודת יד, מצופים בזהב 24 קראט או כסף 925 סטרלינג.

לכל טבעת, שרשרת, עגיל וצמיד ניתן שם, ושרשרת ניקול שבתמונות היא חלק מקולקציית אוריגמי - תליונים תלת מימדיים מפוסלים העשויים נייר ממוחזר מוקשה ומוזהב והיפה הוא שמכל זווית רואים משהו אחר, בינות לחללים הנוצרים מהקיפולים. אם תגדילו את התמונות תוכלו לראות את הנצנוצים העדינים שעל קפלי התליון המיוחד.

אהבתי גם את הטבעות המיוחדות העשויות חוט פליז מצופה זהב המלופף סביב חרוז צבעוני ושקוף; את העגילים המסולסלים והצמידים המיוחדים. רואים ששרית יוצרת מאהבה-היצירות עדינות ומדוייקות, עיצובן קלאסי וברור.

מוזמנים לראות את עיצוביה הנהדרים של שרית ולהזמין כאן:
אתר - לינק 
פייסבוק - לינק
אינסטגרם - לינק

חולצה: גולף // חגורה: אמה // חצאית: קסטרו // 

מגפונים: Marks&Spencer // קלאץ': ספרינג

מייק-אובר לחדר האמבטיה

לא רק אנחנו, בני האדם, זקוקים להתחדשות לפעמים. גם חדרים שונים בבית. למשל חדר האמבטיה. אחרי כך וכך שנים נמאס לי לראות את אותו הכיור ואותו הארון בחדר האורחים והחלטתי שהולכים על שינוי. 
לאחר תחקיר אינטרנטי מעמיק הגענו לטורקיז, חנות מקסימה בבית יצחק. ראיתי בדף הפייסבוק שלהם ארונות אמבטיה שונים והחלטתי כבר מראש. זה חוסך זמן.
הארון בו בחרנו קיים בכמה צבעים, ודי נדלקתי על הטורקיזי, אבל מאחר והמרצפות בחדר הן בצבע כחלחל דהוי והמקום שנותר לארון-מתחת-לכיור לא היה גדול, החלטנו לבסוף ללכת על שמנת. דלתות הארון הן בצורת שלבי תריסים ולהן ידיות נחושת עגולות. מתחת לארון מדף להנחת חפצי נוי. ארון מסוג זה מצריך כיור מונח ולא שקוע, לכן חיפשנו מבין עשרות הכיורים היפהפיים את האחד. רצינו כיור מאוייר אבל חששנו מעומס יתר בגלל המרצפות הכחולות, לכן בחרנו בכיור לבן אליפטי. הכיור יושב על משטח עץ שעבר טיפול וצביעה מיוחדים נגד מים, אבל עדיין כדאי להניח בצד מגבת ידיים קטנה לניקוי זריז של המים המותזים עליו. וכעת-לברז. מאחר ורצינו ברז המונח על משטח העץ ולא כזה שיוצא מהקיר, יש צורך בברז גבוה מספיק על מנת שיישאר מקום לשטיפה נוחה. תחילה בחרנו בדגם אחר אבל היה בו פגם והוא היה היחיד, אז נתנו לנו ברז דומה רק עם ידית חרסינה לבנה שהיה יותר יקר, באותו המחיר. הברז עשוי ניקל מוברש ומתאים לניחוח הווינטג'י שנודף מהעיצוב שבחרנו. כאן לא יתאים ברז כסוף מבריק אלא רק סגנון מיושן כמו ברונזה או ניקל. 

החנות מציעה ביצוע חורים במשטח העץ של הארונית עבור הכיור והברז, אך מאחר ואהובי בעל ידי זהב החלטנו לוותר ו"להכין לביתנו", מה שנקרא, וטוב שכך מאחר ורק בבית ניתן לראות לפי מיקום הארון היכן בדיוק למקם את הכיור והברז, ובמבחן המעשה הכיור לא נמצא בדיוק באמצע. 

את המראה שיש לנו בחדר לא רצינו להחליף כי אנחנו מאוד אוהבים אותה, אבל מנורה רצינו לחדש. בחרנו במנורה שהזרוע שלה מזכירה (במגזיני עיצוב אוהבים להשתמש במילה "מתכתבת". אני שונאת) את צורת המסגרת של המראה-לבנה ומפותלת. האהיל עשוי זכוכית עם חריטות זעירות לקישוט וכשמדליקים את המנורה רואים על הקירות את העיטורים. לא הייתי ממקמת מנורה שכזו בחדר בו יש צורך בתאורה מדוייקת וחדה, אבל בחדר אורחים זה בהחלט מספק.

המנורה לפני מילוי החור בקיר

גם מתלה המגבת באותו הסגנון של המראה והמנורה.

ונחזור לחנות. לאחר התשלום נלקח הארון לצביעה חוזרת נגד מים, ובזמן שחיכינו נהנינו מארוחת צהרים מצויינת במסעדה הצמודה.
כשחזרנו הביתה מיד החלה העבודה: האהוב חישב חישובים, בדק מכשירים וחורר חורים. אחר כך הדביק את הכיור למשטח העץ וחיבר את הברז ואת הצינור. גם את המנורה חיבר למקומה והנה-חדר אמבטיה מחודש וחתיכי!

כפי שאתם רואים, יש כאן כשל מסויים עם מתקן הסבון הקודם-לא מגיע לכיור... אז קניתי מתקן חדש בגולף: צורתו מזכירה את צורת הברז, והוא מספיק גבוה על מנת שהסבון ינחת בכיור.

מאחר והייתי בשוונג של שינויים, חיפשתי קופסת עץ לתליה על הקיר לקישוט ולהסתרת חור באריח (שפעם הכיל בורג ועליו מתלה למגבות). את כל אתרי העיצוב חרשתי והמחירים היו די גבוהים, לבסוף ישועתי באה במקרה: הייתי בשוק ימי בנימינה ושם מצאתי קופסא כלבבי-כחולה וקטנה ומחירה היה מעולה. מיד קניתי (היתה האחרונה), כמובן שיחד עם עוד כמה דברים אבל אנחנו גולשים.
בבית התלבטתי מה להניח בפנים ובסוף מצאתי-קונכיה! לבנה, אמיתית וגדולה. אבל לדעתי היא זמנית כי ראיתי כוכבים מבטון שאולי יחליפו אותה יום אחד.

בחנות עיצוב ביישוב שלי מצאתי שלטים קטנים עם שרוכים לתליה, וכך הוספתי אותם למדפי מתכת שתלויים מעל בית השימוש.

על המדף שמתחת לארון הנחתי מגשית קרמיקה כחולה ומוארכת ועליה חלוקי נחל מהגינה.

כך נראו הארון, הברז והכיור הקודמים:

וכך נראים הארון, הברז והכיור החדשים:

שמלות הנוחות שלי

אני קוראת להן "שמלות הנוחות שלי" כי אלו השמלות שהכי כייף ללבוש: רחבות, גמישות, לא רואים אם עלית 2-3-5 קילו בחורף, אפשר ללכת איתן בנוחות לפיקניק, או לטוס לחו"ל במחלקת תיירים צפופה או סתם ליסוע שעות באוטו לאנשהו.
יש לי מקבץ די נאה של שמלות כאלה, וכאן תראו שלוש נבחרות.
הראשונה נקנתה ממש לאחרונה: היא סגולה, ארוכה מאוד, לא צמודה, נעימה-נעימה ומשובבת נפש. יחד איתה קניתי טייץ כחול-אפור כהה. גם טייצים הם בגד-כייף: מחממים ברובם, אורזים ונעימים, ותמיד מוסיפים טאץ' מיוחד לבגד.
השרשרת היתה של אמי ועברה אלי, התיק מיועד במקור ליוגה, אבל כפי שהספקתם להכיר אותי אני פדלאה אז הוא לא משמש אותי ליוגה. למעשה לא משמש אותי כלל. לא לקחתי אותו לשום מקום עדיין, והוא אצלי כבר כמה שנים... יום יבוא.

שמלה וטייץ: S. wear, נעליים-נעלי מרקו, תיק-מגה ספורט, משקפי שמש-אופטיקנה

השמלה השניה נקנתה גם כן לאחרונה ב-S. wear. היא שחורה ויש לה המון נקודות לבנות קטנות וצפופות. התאמתי לה ג'גינגס בצבע קרם שקניתי ב-Dorothy Perkins, שרשרת לב (גם מאמא) ו-Bucket bag אפור שהזמנתי מאתר New Look אחרי שנדלקתי על החנות בלונדון.

שמלה: S. wear, ג'גינגס: Dorothy Perkins, אוקספורד: Asos, תיק: New Look, משקפי שמש: X-ray

השמלה השלישית חורפית יותר ונקנתה בשנה שעברה בעין השלישית. היא עבה מאוד ומחממת, אך לדעתי התכווצה מעט בכביסה כי נראית לי יותר קצרה משהיתה...

קרדיגן האוברסייז האפור נקנה ע"י אחי ואשתו כמתנה ליום הולדתי. ענקי, מחמם, ואפור. מי צריך יותר מזה?

המגפיים טריים ממש, קניתי ב-Aerosoles. הם מגיעים כמעט עד הברך, עשויים לייקרה גמישה ומחממת, ויש להם רוכסן מאחורה וקצה עגול ומבריק. נוחים עד מאוד להליכת-שופינג בת שעות רבות. התיק בעל המסר החשוב הגיע אלי לאחר שזכיתי בפעילות פייסבוק של Comme il Faut.

שמלה: העין השלישית, שרשרת: טופ טן, ג'גינגס: Next, קרדיגן: גולף, מגפיים: Aerosoles,

תיק: Comme il faut.

מרגישים בנוח?

לבן בעיניים

עוד לפני שהעיתונים הכריזו על מגפונים לבנים כטרנדיים ומאסט לחורף זה, רכשתי את שלי בהשקה של הקולקציה של תמר קרוון ל-Twentyfourseven. אמנם זה לא היה חלום של שנים רבות, רק משהו שצץ אצלי לאחרונה, אבל מימשתי אותו די מהר. למגפונים עקב צ'אנקי גבוה במיוחד, רוכסן שחור בחלק הפנימי וקצותיהם מעט מחודדים.

להשלמת התמונה בחרתי לטובת האאוטפיט הקז'ואלי פריטים תואמים: ג'קט לבן קליל ודק המתאים לימים חמימים בחורף-אין לו בטנה והוא נועד לקישוט בלבד, מחמם הוא לא. הג'קט הוא ירושה שקיבלתי לפני זמן מה, תוצרת גולף.
לא התחשק לי להתפרע עם צבעים, לכן לבשתי חולצה עם פרינט גיאומטרי שחור-לבן. החולצה מבד דקיק מאוד, ובגב שלה מחשוף גדול ופתוח עם איקסים. בד"כ אני אוהבת ללבוש אותה עם גופיה ורודה מתחת. החולצה באדיבות S. wear.
הסקיני-מ-Next (לינק).
משקפי השמש-באדיבות אופטיקנה (לינק).
השרשרת היתה של אמי ונרכשה לפני שנים אין ספור.

תיק הגב נרכש באיטליה לפני 17 שנים. טסתי עם אמי לטיול יום הולדת (שלה) ברחבי איטליה, וברחוב קטן ברומא מצאתי אותו-כחול, עמוס כיסים ואבזמים, והמחיר-שוס: 15 ש"ח בלבד! לאור התגובות שקיבלתי כשחזרתי התבאסתי שלא קניתי המון ומכרתי לכל מי שביקש. התיק עדיין נראה חדש, ומדי פעם אני משתמשת בו. 

רציתי להצטלם בשלג אך פוף והוא נגמר, לכן יצאתי לגבעה פורחת הסמוכה לאיזור מגורי. סחבתי איתי את צלם הבית, אהובי, שנענה לכל השגעונות שלי. בדרך כלל.

שבוע מקסים ופרחוני!

העצמאות שלנו

כידוע לכם, ואם לא אז תדעו עכשיו, אהוב נעורי ואני ביחד מאז... ובכן... נעורי. בשנות העשרים לחיינו עלינו שלב במערכת היחסים שלנו ושכרנו דירה יחדיו. הדירה היתה, איך לומר בעדינות, מגעילה ובאיזור לא משהו, בעיר גדולה במרכז הארץ, והשכנים רועשים ודוחים. אבל זה לא מנע מאיתנו לגור שם שנה תמימה עד שהחלטנו להתחתן. וחתונה עולה כסף. לכן העברנו את מיטלטלינו המעטים לבית הורי, שם גרנו שנה. במהלך השנה התחתנו ואף קנינו את ביתנו ביישוב קטן. אבל הבית היה רק "על הנייר", לכן עשינו רוטציה גם בבית הורי בעלי, יחד עם אחיו. שם גרנו 9 חודשים. לאחר שהבית שלנו קיבל טופס 4 המאשר כניסה, לא חיכינו הרבה, ניקינו חיש קל ובערב יום העצמאות בשנת 2000 ארזנו שוב את מיטלטלינו, העמסנו מזרן על האוטו ועברנו. בדרך גם היתה צפירה (בכל זאת, יום הזכרון), אז עצרנו בצד וכיבדנו את הנופלים.

הכניסה לבית לא היתה פשוטה: מאחר והבית נקנה בטרם היותו בית, ורוב הרחוב היה כזה, נכנסנו לאתר בניה אחד גדול-בתים בשלבי בניה שונים, רעש, לכלוך, אבק וכו', אך השוס הגדול היה בתוך הבית: הכיור במטבח עדיין לא הותקן ולכן רחצנו את כלינו באמבטיה, לא היו מזגנים עדיין ולכן ישנו בסלון על המזרן שהונח על הרצפה, כי טרם העברנו את המיטה (כי היה מאוד חם באפריל, ובסלון יותר קריר), ועוד תלאות. את שאר הציוד הוביל בן דודי לאחר מספר ימים, כולל רהיטים שקנינו לבית החדש מבעוד מועד והמתינו לנו בבית ההורים.

אבל... לאחר כמעט שנתיים של קשיים (לכל הצדדים, אני בטוחה שגם להורים לא היה קל איתנו), הגענו לעצמאות לה ייחלנו זמן רב: בית משלנו, ארבעה קירות מסויידים שמנת, פרטיות ושקט. בלילה הראשון ישנו נהדר, התרגלנו לשקט במהרה. אפילו את המואזין (ויש לנו מכל כיוון) לא שמענו.

כיום, כשאנחנו מגיעים לביקור אצל ההורים, ההרגשה היא כמו להגיע לארץ אחרת: מכוניות, שכנים, בניינים עם מעליות, הרבה אנשים ברחוב.

זו העצמאות שלנו. זכינו להקים משפחה ובית בישראל.

לכבוד יום העצמאות של מדינתנו האהובה, קיבצתי מספר אאוטפיטים בצבעים המתאימים-כחול ולבן.

חולצה: נקנתה ע"י אמי ב-C&A באמסטרדם לפני 28 (!) שנים //

חגורה: גולף // מכנסיים: תמנון // סנדלים: אלדו, קנדה // 

לק: Chic, Eternity 313 // תיק: מנגו // צמיד: לא ידוע

חולצה: פוקס // מכנסיים וחגורה: Yoop // 

סנדלים: גלי // שרשרת וצמיד: לא ידוע

שתזכו לעצמאות!