CONTRA-מותג ישראלי של טי-שירטס מעוצבות, שהוקם ע"י החברות הכי טובות אוסנת כהן אוחיון ומיטל פתיחה, מתוך צורך לתת את הטאץ' האישי שלהן שהוא אל-זמני מבלי לאבד את אישיותן ובמחירים נגישים.
רובנו, אם לא כולנו, אוהבות ללבוש ג'ינס וטי-שירט, שזה גם מגניב וגם נוח. ל-CONTRA חשוב להראות שאפשר להתלבש נוח אבל גם מיוחד ועם חולצה שלא רואים בכל חנות ולא נמצאת ברשתות. אוסנת מאמינה שכל אחת היא "שונה אבל מיוחדת" ואף עיצבה טי-שירט הנושאת משפט זה - כל אחת מאיתנו מיוחדת, וכל אחת שונה מן הסתם (אחרת היה משעמם בעולם, לא?), והכי חשוב שכל אחת תאהב את עצמה ותמצא את הסגנון שלה בלי לדאוג מה יגידו. גם בפולניה.
החולצה הראשונה לקחה אותי down to memory lane בדלוריאן ישירות לשנות ה-90. לטעמי זהו העשור הכי מוצלח עד כה מבחינת מוזיקה: נירוונה, אואזיס, אלאניס מוריסט, בריאן אדמס, ניק קייב ועוד ועוד; מבחינת אופנה: גראנג' כמובן, בהשפעת נירוונה (חולצות כפתורים משובצות, ג'ינס כחול ודוק מרטינס), אבל גם היפ הופ (זוכרים שחבשנו כובעים והסטנו את המצחיה אחורה?) וצבעי ניאון; איפור-עיניים מודגשות וגם שפתיים מודגשות? יס פליז! ומי זוכר את תסרוקת רייצ'ל מחברים?.
הניינטיז היו העשור של דוגמניות העל (מי אמרה שלא יוצאת מהמיטה בשביל פחות מ-10,000 דולר? רמז: מתחיל ב-לינדה). אני אמנם לא דוגמנית אבל שמחתי לדגמן את החולצה ה-הו-כה-מגניבה הזו ולנסות לשחזר ולו במעט את אופנת שנות ה-90: מכנסיים עם שרשראות גורמט משתלשלות; חגורת ניטים; סניקרס שחורות גבוהות; איפור כבד (לא מעושן! כבד) בעיניים ושפתון בורדו; לק שחור; גומיית קטיפה (סקראנצ'י) בשיער; טבעות מסיביות (מקוריות שלי מהניינטיז); שרשרת גומי שחורה עם חרוזים שחורים (מקורית של אחותי מהניינטיז) וצמיד גומי עם חוליות מתכת. לגמרי האלטר-אגו שלי.
חולצת Don't break my heart לוקחת לכיוון ההומוריסטי את התוצאה העגומה של לב שבור ומבטיחה שהכל יהיה בסדר... צבעים נועזים על רקע שחור רק עודדו אותי להמשיך בקו הזה: עגילים ורודים oversized, צמיד טורקיזי, טבעת love צבעונית (מדברים כאן על לב, לא?) וסנדלים כחולים. אפילו הלק ורוד זוהר. כמובן שגם עם ג'ינס זה הולך לא-רע, אבל אתן מכירות אותי כבר...
רובנו, אם לא כולנו, אוהבות ללבוש ג'ינס וטי-שירט, שזה גם מגניב וגם נוח. ל-CONTRA חשוב להראות שאפשר להתלבש נוח אבל גם מיוחד ועם חולצה שלא רואים בכל חנות ולא נמצאת ברשתות. אוסנת מאמינה שכל אחת היא "שונה אבל מיוחדת" ואף עיצבה טי-שירט הנושאת משפט זה - כל אחת מאיתנו מיוחדת, וכל אחת שונה מן הסתם (אחרת היה משעמם בעולם, לא?), והכי חשוב שכל אחת תאהב את עצמה ותמצא את הסגנון שלה בלי לדאוג מה יגידו. גם בפולניה.
החולצה הראשונה לקחה אותי down to memory lane בדלוריאן ישירות לשנות ה-90. לטעמי זהו העשור הכי מוצלח עד כה מבחינת מוזיקה: נירוונה, אואזיס, אלאניס מוריסט, בריאן אדמס, ניק קייב ועוד ועוד; מבחינת אופנה: גראנג' כמובן, בהשפעת נירוונה (חולצות כפתורים משובצות, ג'ינס כחול ודוק מרטינס), אבל גם היפ הופ (זוכרים שחבשנו כובעים והסטנו את המצחיה אחורה?) וצבעי ניאון; איפור-עיניים מודגשות וגם שפתיים מודגשות? יס פליז! ומי זוכר את תסרוקת רייצ'ל מחברים?.
הניינטיז היו העשור של דוגמניות העל (מי אמרה שלא יוצאת מהמיטה בשביל פחות מ-10,000 דולר? רמז: מתחיל ב-לינדה). אני אמנם לא דוגמנית אבל שמחתי לדגמן את החולצה ה-הו-כה-מגניבה הזו ולנסות לשחזר ולו במעט את אופנת שנות ה-90: מכנסיים עם שרשראות גורמט משתלשלות; חגורת ניטים; סניקרס שחורות גבוהות; איפור כבד (לא מעושן! כבד) בעיניים ושפתון בורדו; לק שחור; גומיית קטיפה (סקראנצ'י) בשיער; טבעות מסיביות (מקוריות שלי מהניינטיז); שרשרת גומי שחורה עם חרוזים שחורים (מקורית של אחותי מהניינטיז) וצמיד גומי עם חוליות מתכת. לגמרי האלטר-אגו שלי.
מכנסיים: סטודיו פשה // סניקרס: אדידס // צמיד: עדיקה
חולצת Don't break my heart לוקחת לכיוון ההומוריסטי את התוצאה העגומה של לב שבור ומבטיחה שהכל יהיה בסדר... צבעים נועזים על רקע שחור רק עודדו אותי להמשיך בקו הזה: עגילים ורודים oversized, צמיד טורקיזי, טבעת love צבעונית (מדברים כאן על לב, לא?) וסנדלים כחולים. אפילו הלק ורוד זוהר. כמובן שגם עם ג'ינס זה הולך לא-רע, אבל אתן מכירות אותי כבר...
עגילים: טופ-טן // חצאית: קסטרו // סנדלים: טופשופ
