ארבעים הוא השלושים החדש?

היום אני בת ארבעים. 40. The big 4-0.
ואני לא מסתירה את זה. ההיפך. תמיד אחרי יום הולדת חצי הייתי כבר מחשיבה את גילי כזה של השנה שאחרי. אני גם ככה לא מרגישה בת ארבעים. לפעמים אני עדיין ילדה בעצמי. לפעמים קשה לי להאמין שיש לי 3 בנות, הלא אני בעצמי ילדה קטנה, לא?

שבועיים וחצי אחרי שנולדתי פרצה מלחמת יום הכיפורים. אמא שלי עדיין מזכירה לי איך רצה איתי ועם העגלה למקלט כשנשמעו הצפירות. מאז עברתי מלחמות, מלחמות כפולות (לבנון 1 ו-2, מפרץ 1 ו-2), מבצעים (לא, לא סיילים, מבצעי לחימה שנקראו ככה רק בגלל שאף אחד לא רצה להודות שזו מלחמה), מה לא. השלום לא נראה באופק.

עבדתי במספר מקומות עבודה, בחלקם נהניתי ובחלקם סבלתי.
למדתי במספר מקומות, חלק יישמתי וחלק לא.
יש לי תחביב שאני מתמידה בו כבר שנתיים וחבל שאי אפשר להתפרנס ממנו.
התחתנתי עם אהוב נעורי-עוד מעט 15 שנה נשואים!
אפשר להמשיך בספירת המלאי אבל מחמת עינא בישא לא אעשה זאת.

לפני גיל 30 החלטתי לעשות כמה "פרוייקטים": קעקוע, גוונים בשיער, ילדה. את כולם הגשמתי. את האחרון הגשמתי עוד פעמיים.
לפני גיל 40 חשבתי לעשות קעקוע נוסף. כבת מזל מאזניים טיפוסית לא הגעתי להחלטה איזה, והיכן, ולכן הסתפקתי בעגיל נוסף, שעשיתי שלשום, באוזן ימין, שהצטרף ל-5 העגילים באוזן זו ול-4 העגילים באוזן שמאל.
בקרוב אסתפר שוב. גוונים כנראה שלא אעשה יותר. תחזוקה רבה מדי. אבל אמשיך להחליף צבעים לפי העונות: בהיר בקיץ וכהה בחורף. לפעמים משעמום אשנה את הסדר.
גם החלטתי שהגיע הזמן לתיק של "גדולות", מאת בית עיצוב ידוע. מקוה שבקרוב זה יקרה.

אז איך מרגישים בארבעים?
אותו הדבר כמו אתמול ושלשום.
הפרצוף עדיין במקום, הזכרון עוד עובד, תיכף אוציא את המקל...

מעניין מה עושים בגיל חמישים. האם ההרגשה משתנה? אצטרך לחכות בשביל לדעת את התשובה, 10 שנים ככה.
בינתיים אני בת 40. כל היום. מחר כבר אתחיל את העשור החמישי לחיי. זה כבר נשמע יותר רציני. אולי אתבגר.