יום שבת, 2 בנובמבר 2019

טורונטו 2019-יומן מסע

כמעט שנה עברה מאז שהתחלנו לדבר על טורונטו. תשאלו מדוע טורונטו דווקא? ולא לונדון למשל? ותיקי העוקבים זוכרים בוודאי שאחיו של האהוב גר עם משפחתו המקסימה בטורונטו. היינו שם לפני 16 שנים לרגל חתונתם יחד עם הבכורה שהיתה בת שנה, ועכשיו בשלה השעה לביקור נוסף ומורחב עם 3 הבנות.
כמעט שנה חלמנו, תכננו, קראנו, פנטזנו, שמרנו תמונות של מקומות וחנויות בהם נרצה לבקר, שברנו קופות חסכון והנה ביום בהיר אחד בתחילת אוקטובר זה קרה: נסענו לשדה התעופה ואחרי כמעט 11 וחצי שעות נחתנו בשדה התעופה פירסון הסמוך לטורונטו, לביקור של שבועיים ימים.



בתמונות: נוף טיפוסי בדאונטאון

שמחה לחלוק עמכם מעט תובנות ומסקנות וגם אנקדוטות מעניינות מהביקור:

לוקיישן לוקיישן לוקיישן - כשמגיעים לעיר כ"כ גדולה, מיקום הדירה או המלון מאוד חשובים. שכרנו דירה מגניבה (דרך airbnb), השוכנת באיזור הדאונטאון של טורונטו. במרחק כחצי ק"מ ישנה תחנת street car שזוהי חשמלית או טראם למי שמכיר. הדירה בקומה ה-11 במגדל דירות (מתוך שני מגדלים המזכירים את עזריאלי-אחד עגול והשני מרובע) מכילה כל מה שצריך ושוכנת קרוב לאיזור ה-entertainment district, שכשמו כן הוא: שכונת האטרקציות, בהן מגדל ה-CN שהוא מגדל תקשורת ונחשב למגדל הגבוה ביותר ביבשת אמריקה; אצטדיון הרוג'רס סנטר; האקווריום של ריפלי ועוד.
בתמונה: מגדל ה-CN

תחבורה - התחבורה הציבורית בעיר כוללת רכבת תחתית, אוטובוסים וחשמליות. לצערי הרכבת התחתית לא מרשתת את כל העיר ולכן כל גיחה למרכז ארכה לנו בסביבות שעה, הכוללת הליכה לחשמלית הקרובה, נסיעה של מס' תחנות, ירידה לרכבת תחתית ושם שוב נסיעה של לפחות 10 תחנות. די מתיש העניין הזה. חוץ מזה יש Uber. תחילה חששתי ליסוע בדרך זו אך הסתבר לי שזה ממש מקובל בטורונטו וגם יעיל: כמו גט טקסי, יש אפליקציה דרכה מזמינים ואפשר לדעת מראש כמה עולה הנסיעה. הנהג (לרוב פקיסטני/לבנוני/הודי וכד') מגיע עד אליך. בגלל שאנחנו 5 אנשים, הזמנו רכב גדול ולכן הנסיעות היו יחסית יקרות כשרצינו להגיע למרכז, אבל בנסיעות קצרות זה אפילו יותר משתלם מרכישת 5 כרטיסים הלוך ושוב בתחבורה הציבורית. כל כרטיס בתחבורה הציבורית עולה 3.25 דולר קנדי (בסביבות 9 ש"ח), אפשר ליסוע עם אותו הכרטיס בכל אמצעי התחבורה הציבורית לכיוון אחד. הבעיה היחידה: אם רוצים לקנות כרטיס על החשמלית או האוטובוס - ניתן לשלם רק במזומן. וגם המכונה לא מחזירה עודף. אי אפשר לשלם בשטרות וגם לא בכרטיסי אשראי (למי שיש כרטיס presto שהוא כרטיס נטען יכול גם כן לשלם באמצעותו באוטובוס). גם אי אפשר לרכוש מהנהג אלא רק במכונה.
בתמונה: מפת התחבורה הציבורית וכרטיס נסיעה חד כיווני
בתמונה: תחבורה לא ציבורית אבל די נפוצה (והרבה יותר זולה מאשר בארץ...)
בתמונה: הסתעפות כבלי החשמל המשמשים את ה-streetcar

נגישות - נושא הנגישות מאוד משמעותי ובא לידי ביטוי בתחומים רבים-בקניונים ובבתי הקפה (אפילו בבית הקפה השכונתי הקטן) ישנם תאי שירותים רבים לנכים, בהם הדלת נפתחת בלחיצה על משטח לחיץ ענקי (רצוי להשתמש בו בכל מקרה למען שמירה על היגיינה-אפשר ללחוץ עם המרפק), וכן ישנה אפשרות להזעיק עזרה במקרה הצורך ולקבל מענה קולי או עזרה פיזית; ליד כל רמזור יש כפתור אשר בלחיצה מבשר על התחלפות האור; ישנה תחבורה ציבורית מותאמת (wheeltrance) למי שזקוק לעזרה ומוגבל מבחינה פיזית, קוגניטיבית, מנטלית ועוד, אותה ניתן להזמין מראש ולאחר רישום (גם אם זאת מוגבלות זמנית); במעברי חציה בהם אין מתנדבים של משמרות הזה"ב המקומיות ישנו מתקן על עמוד/עץ סמוך ובו דגלונים אדומים. ילד שרוצה לחצות כביש לוקח דגלון כזה, מניף אותו תוך כדי החציה וכך הנהגים יכולים לראותו, וכשמגיע לצד השני מניח את הדגל במתקן הדגלונים.
בתמונה: עץ ועליו דגלונים אדומים לחציה בטוחה

קיימות - לנושא הקיימות והמיחזור מקום מאוד חשוב בחיי הקנדים. כבר בביקור הקודם נוכחתי לראות את נושא המיחזור המאוד מפותח (היינו באיזור אגמים ובקוטג' ששכרנו היינו צריכים למחזר הכל בערך, ולאחר שבוע בעל הקוטג' בדק אם מיחזרנו מספיק). ועכשיו ראיתי שהשימוש בחד פעמי לא מקובל בכלל, לא רק במקדונלדס אלא גם במסעדות ובתי קפה שונים בוטל השימוש בקשיות לשתיה, סטארבקס מעודדת רכישת כוסות רב פעמיות ע"י מתן הנחה למי שמביא כוס כזו ורוכש שתיה לדרך; ישנם מסעדות וסופרמרקטים רבים טבעוניים/אורגניים וכד'.
בתמונה: רשת מזון אורגני Whole Foods 






בתמונה: כוס רב פעמית של Starbucks
סמל לאומי - עלה עץ האדר (מייפל) הוא הסמל הלאומי של קנדה. העץ נפוץ בכל פינה וכמוהו סירופ המייפל (האמיתי! לא סירופ בטעם מייפל!). יש הטוענים ששטרות הכסף גם הם בעלי ניחוח מייפל. כשהיינו שם באמת היה נדמה כך, אבל עכשיו כשהרחתי את השטרות בארץ לא היה להם ריח של מייפל אז אני לא יודעת. יכול להיות שכל קנדה אפופה ריח מייפל.

בתמונה: סירופ מייפל (אמיתי!) ושטרות עם או בלי ריח. למטבעות אין ריח. בוודאות

עונה - באיזו עונה הכי טוב לטוס לטורונטו? בוודאות בסתיו. ממש עכשיו. בחורף קר מדי (מינוס 20! ושלג!), בקיץ חם כמו פה ואין מזגנים לקירור, ובאביב אין שלכת. והרי שלכת זה מצב צבירה מהמם ומצטלם יפה לאינסטגרם.
בשבוע הראשון לשהותנו היה נעים מאוד וברובו אף הלכנו ללא מעיל. בתחילת השבוע השני כבר נהיה קר ולקראת סופו אף גשום. כך שהרווחנו.







בתמונות: אני בשלל אאוטפיטים בסתיו הקנדי. וגם שלכת

בתמונה: איך אפשר בלי תמונה ליד שלט CANADA?

בפוסט הבא: לחם ושעשועים בטורונטו. קבלו sneak pic: 







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מוזמנים להשאיר תגובה חביבה ♥

הצטרפו אלי בפייסבוק ♥

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...