יום שישי, 7 בפברואר 2014

סעו בזהירות!

בוקר יום רביעי החל כבוקר שגרתי: לקחתי את הבנות לבית הספר ולגן ונסעתי לעבודה. יצאנו לפגישה בירושלים, אני והמעסיק שלי. חלפנו על פני נופים יפים, שמענו רדיו, דיברנו. קצת לפני ירושלים, בעודנו נוסעים בנתיב השמאלי במהירות לא גבוהה, ראיתי מונית לפנינו כשהיא מזגזגת ועוצרת. מיד צעקתי "תעצור", או "תזהר". לאחר שניה שמענו בום. ועוד אחד. הספקנו לעצור בזמן, לא התנגשנו במונית, אבל המכונית האדומה שנסעה מאחורינו היתה קרובה מדי, כנראה. לא היה לה לאן להמלט אז ניסתה לעקוף אותנו משמאל. אלא שמשמאל לא היה נתיב אלא רק גדר בטון, אז היא התנגשה בנו לכל אורך צד שמאל ונעצרה תוך שהיא מתנגשת במונית שלפנינו. מיד אחריה התנגשה בנו מכונית לבנה, וגם באוטו האדום. יצאנו מהאוטו. היה שקט באויר. בדקנו שאנחנו שלמים ועומדים על הרגליים. הכל היה לכאורה בסדר-בדקנו את הנזק לאוטו (כל הצד השמאלי מעוך, הגלגל האחורי התנפץ). התקשרתי לאהוב. לא עונה. SMS: תתקשר. חזר אלי מהר. במילה השלישית שאמרתי לו הוא כבר ארז את חפציו ויצא מהמשרד בדרך אלי. 
תוך שניות הגיעו מתנדבי איחוד והצלה והחלו לבדוק את הפצועים. ניגשתי לאוטו הלבן. ישבה שם אישה מבוהלת שלא הצליחה לצאת. את צריכה עזרה? -הלב, הלב. נתתי לה בקבוק מים.  מסתבר שהמונית לפנינו עצרה כי נפגעה-לפניה היו עוד 4 מכוניות פגועות. כן, נכנסנו לתאונת שרשרת בעליה לירושלים. 
מגיע חובש. את רוצה להתפנות? לא, אני בסדר.
ואז אני מתחילה לרעוד. האדרנלין זורם בגוף כמו מטורף, מכוניות עוברות בנתיב הימני: את צריכה עזרה? הכל בסדר? אנשים מאטים להסתכל על ה"נוף". די, תמשיכו ליסוע. שקט. ניידות משטרה מתחילות להגיע, אמבולנסים. אישה הרה ותינוק, עוד פצועים. מצליחים לחלץ את האישה שתקועה באוטו הלבן. ואני מחכה. אהובי תקוע בפקק בדרך לירושלים. פקק בגלל התאונה. מזל שיש waze, שלחנו קריאות כיוון. 
הראש מתחיל לכאוב בטירוף, העורף מציק. 
מגיע רכב סיוע וגורר אותנו למפרצון בהמשך הכביש. אחרינו עוד מכוניות. אני רואה את הרכבים המעוכים ולא מאמינה שאנחנו בסדר. מתחיל הומור שחור. מסתכלת כל דקה לכיוון ממנו אהובי אמור להגיע, ואח"כ על ההתקדמות שלו דרך המפה, ומה קורה? 
גרר מגיע, מפנה אוטו אחד. אחריו עוד גרר. ממתינים.
אחרי שעתיים מגיע האהוב. קנה לנו מים ועוגיות אוראו. לא קלטתי כמה אני צמאה. הרעב יגיע מאוחר יותר, כרגע יש רק בחילות. נשיקה ומבטים מודאגים אך מלאי הקלה. 
נסענו. כאבי הראש מתגברים. רופא. כדורים חזקים לשיכוך כאבים.
בבוקר כל הגוף כואב ותפוס-פוסט טראומה קוראים לזה.
יצאנו מזה חיים.
שלושה דברים שיחקו לטובתנו:
1. שמירה על מרחק-זה לא סלוגן, זה נכון
2. נסיעה במהירות סבירה ולא מהירה מדי
3. מכונית חזקה כמו טנק.

סעו בזהירות.


10 תגובות:

  1. אוף, נשמע רע מאוד אבל שמחה לקרוא שיצאת מזה בריאה ושלמה!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה יקירה!
      זה אכן היה מאוד מפחיד וטוב שהסתיים כך.
      שבת שלום

      מחק
  2. אוי יקירה! אני מצטערת שעברת את זה.

    השבמחק
  3. וואוו תמיד אני מפחדת מסיטואציות שכאלו .. מקווה שלכולכם שלום ובריאות !

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, זה גם לא משהו שניתן למנוע..
      תודה יקרה!

      מחק
  4. ניבה, רק עכשיו קראתי בעקבות ההודעה בפייס, נורא מצטערת לשמוע, מקווה שהכל ישתפר מהר ושתיהיה החלמה מהירה וקלה!!! קודם כל בריאות ושתחזרי לעצמך מהר... שולחים נשיקות

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה איריס יקירתי!
      בדרך...
      נשיקות בחזרה

      מחק
  5. כתבת את זה בצורה שמאוד ממחישה את החוויה.
    סיטואציה מאוד לא נעימה (בחמישי חוויתי אותה על בשרי כאשר נהגת לא עצרה ברמזור אדום. כולנו בסדר, אבל היא הייתה יותר מבוהלת ממני).
    סעו בזהירות ושמרו על עצמכם!!

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, מאוד לא נעים.
      וואו, הלכתם להבדק? שימו לב לכאבים.
      תודה ושמרו על עצמכם גם ♥

      מחק

מוזמנים להשאיר תגובה חביבה ♥

הצטרפו אלי בפייסבוק ♥

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...