יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

B for Benefit

כשהתחלתי להזמין מוצרים מ-Sephora לביתו של גיסי בקנדה (לינק), ביקשתי באחת ההזדמנויות גם קטלוג של החברה. הקטלוג הזה עדיין אצלי. הוא משנת 2009. כן-כן!  היום כבר לא מנפיקים קטלוגים (שאלתי), הכל באתר שלהם. לכן זהו פריט לאספנים. לעמודי האמצע מחוברת חוברת המוקדשת כולה ל-Benefit, החברה המהוללה שאינה מוכרת את מוצריה בארץ, לצערי הרב. באמצע החוברת ישנה מודעה ובה מפורסמים 3 בשמים חביבים, וגם בצד ימין נפתח הקיפול וניתן להריח את הבשמים. כמה נחמד!



תוכלו לקרוא קצת על החברה בפוסט שכתבתי לפני 4 חודשים על סט שקיבלתי (לינק).
ונחזור לענייננו. כשהיינו בלונדון לפני חודש, חיפשתי את מוצרי בנפיט בסניף Boots בו הייתי ולא מצאתי. הסניף היה קטן מדי, שכונתי. בערב טיילנו ב-Covent Garden והאהוב אמר לי פתאום: הנה Benefit, ככה באגביות. נפלתי! חוץ מזה שהוא כבר מתמצא (כאילו שיש לו ברירה אחרת), לראות ככה את החנות באמצע הרחוב... ולא סתם חנות-חנות בוטיק! לחנות שתי קומות-קומת הכניסה ובה מאפרות מעניקות טאץ' איפורי ללקוחות, ליד בר ורוד וארוך, ויורדים במדרגות לקומה נוספת ובה brow bar - מסדרים גבות למעוניינות. לא ירדתי למטה, אבל הקומה הראשית מעניינת מספיק.
כרכרה סביבי מוכרת נחמדה, ולמשמע המבטא הקל שלי (באמת קליל) שאלה מהיכן אני, כשאמרתי מישראל אמרה שאני לא נראית ישראלית. זה בגלל שהשארתי את הקרניים שלי בבית, רציתי להמנע מ-overweight בטיסה. היא אמרה שיש לה חברים ישראלים ואני לא נראית ככה. רציתי לשאול אם אני נראית אנגליה אבל התביישתי. אולי באמת שורשי באנגליה, כפי שאני טוענת כבר שנים רבות. 
אחרי הסתובבויות בחנות בחרתי שני פריטים, על האחד ידובר בפוסט הזה והשני הפתעה לפוסט אחר.
הרמז המקדים היה בתחילת הפוסט-בשמים! מצאתי סט חביב ובו 4 בקבוקונים של או-דה-טואלט (3 מהם מופיעים בקטלוג הנ"ל), והוא נראה כך:

קופסא מקרטון קשיח ובתוכה מגש המחולק ל-4 יחידות, בכל אחת תמונה מצויירת בנושא המתאים לבושם, כשלצד הבושם האריזה שלו.



לכל בושם שם של בחורה ומשפט מדליק:

Under my spell Noelle - העטיפה והשם משדרים עסיסיות, וילונות קטיפה ארוכים סגולים, מנורות גדולות מאירות חדר חשוך, שטיח אפור המוביל לדלתות הנפתחות למדרגות אדומות, שלט VIP. מסתורין וגלאם אקזוטי. ואכן הבקבוקון המנומר מדיף ניחוח אוריינטלי עסיסי, מעט כבד אך לא מדי, כזה שעושה חשק לעוד.


Laugh with me LeeLee - קודם צחקוק, אח"כ אהבה, כתוב על הקופסא. זוהי לילי-חיוך שובב וקריצה, הצד המפלרטט של הסטייל התמים שלה. ללא מחשבה או דאגה ממה שנועד לקרות. הכל בתמימות: פרחים ורודים העוטפים את האחוזה היפה. לבושם ריח פרחוני ופרשי.


My place or yours Gina - ג'ינה היא פאם-פאטאל, היא חיה כדי לפתות, לשדל, היא רברבנית, היא יודעת שאתה תמיד צריך לקבל מה שאתה רוצה, אך כמו שאומרים-הכל הוגן באהבה ובמלחמה. הבושם של ג'ינה שחור ומוזהב ואכן יש לו ריח פתייני ומושך, מעט כבד.


Ring me Bella- פרפורים וקפלים של תחרה וסאטן, רוחה סקסית, גולשת לרומן עסיסי. הקופסא מרמזת על כך-בובת חלון ראוה לבושה בלנז'רי אדום-שחור עם גרבי ירכיים. 
ריח מתקתק, קצת יותר מדי אפילו, פתייני וחזק.


הסט היפהפה הזה נמכר במהדורה מוגבלת תמורת 29.50 פאונד, בערך 170 ש"ח. הבקבוקונים מכילים 10 מ"ל נוזלים ריחניים ואינם בעלי מתזים, כך שהבושם לא נגמר מהר. קל ונוח לשים בתיק לרענון במהלך היום. 

וקצת תמונות מהחנות המהממת ביופיה שהייתי רוצה מכל מה שיש בה ויותר:





ובברכת get gorgeous, girl ניפרד







יום חמישי, 21 בנובמבר 2013

דאבל דנים מ-Next (או double-next)

מדי כמה שנים חוזר הטרנד של שילוב חולצת ג'ינס עם מכנסי ג'ינס, אחרי ששנה קודם אמרו ה"מבינים" שזה לא חוקי. עכשיו גם קוראים לו דאבל דנים, יען פעמיים הבד הידוע ההוא מהעיר נים בצרפת.
אני מאוד אוהבת את השילוב הזה, אופנתי או לא. בילדותי היו עוד פריטים מג'ינס, כמו למשל מגפיים (אני זוכרת שהיו לחברתי הטובה וכל כך חשקתי בהם, הם נראו לי הדבר הכי מגניב בעולם. אחר כך הבנתי שהם לא כל כך יעילים בגשם. פעם עוד היה דבר כזה-גשם) ותיקים (היו גם תיקי DIY אותם הכנו מג'ינסים שהתפרקו מרוב שימוש).
את החולצה בתמונות קניתי ב-Next בלונדון (לינק). חיפשתי כבר זמן מה חולצת ג'ינס קלאסית-כחולה כהה, לא משופשפת, עם ניטים וכיסים, סימנתי לי אותה ב-wish list עוד בארץ וכשהגעתי לחנות מיד עברתי בין עשרות הקולבים למצוא אותה. ושם היא חיכתה לי-האחת והיחידה! באמת, היתה רק אחת במידה שלי. חטפתי אותה בלי למדוד כי אני שונאת וטסתי לחפש מכנסיים, אז גם מצאתי את הסקיני.
שילבתי את החולצה עם המכנסיים למראה קלאסי כהה עם שבירות קלות: שרשרת צווארון מציצה מתחת לצווארון החולצה, ונעלי פיפ טואו האהובות עלי עד מאוד, מ-Nine West. התיק עשוי הפשתן עם האבזם המוזהב הוא עתיק יומין והיה של אמא שלי עד שנמאס לה ונתנה אותו לי. את שולי המכנסיים קיפלתי שני קיפולים. יש הטוענים שזה מקצר אופטית את מראה הרגליים, לדעתי זה תלוי-רגליים, בכל אופן הנעליים בצבע העור מאריכות את הרגליים, כמו גם האאוטפיט בצבע אחיד שמאריך אז יש כאן תיקו.

 
  
 

 


יאללה, Next








יום שבת, 16 בנובמבר 2013

הבא בתור הוא NEXT

על רשת החנויות NEXT האנגלית שמעתי כבר מזמן, ובביקורי לאחרונה דגמתי יפה את אחת החנויות, בקניון Westfield. למעשה, לא דגמתי מספיק יפה כי לא קניתי הרבה אבל המשך בוא יבוא.
אחד המלבושים שקניתי היה ג'ינס סקיני בצבע כחול כהה. כל כך כהה, שבתמונות הוא נראה שחור. אבל הוא לא. יש לי קצת בעיה עם ג'ינס סקיני, חוץ מהבעיה הידועה והמשותפת לבנות רבות (גם רזות, לא לקפוץ), אליה לא אכנס מעל גבי המקלדת, והיא קרסוליים דקיקים. לכן בד"כ סקיני לא מתאים לי, אלא אם כן אני מקפלת את המכנסיים בשוליהם. בגלל זה יש צורך בסקיני עם לייקרה, שתיצמד היכן שצריך.
הסקיני שקניתי אכן מכיל לייקרה, והינו מספיק גמיש ומספיק חזק בשביל לארוז מה שצריך אבל עדיין לתת מרחב מחיה.
בעיה נוספת היא הגובה-מאחר ואני לא ענקית, הרבה ג'ינסים משתרכים לי ותופסים נפח מעל כפות הרגליים-למה מייצרים ג'ינסים לגבוהות++ בלבד? כאן הלכתי ישירות על petite ולא התאכזבתי-הג'ינס מסתיים קצת מעל הקרסוליים ובכך יופיו.
אה, והוא גם לא יקר-בערך 120 ש"ח.
ציוותתי לג'ינס חולצה לבנה חגיגית במיוחד, בעלת רפרפות בחלקה העליון (ככה אני קוראת לעיטורים העדינים הללו), לשבור את המראה הספורטיבי ולתת לו אדג' יותר קלאסי. ללא שרשרת, כמובן, גם ככה החולצה עמוסה. יש בקצות השרוולים כפתורי פנינה עדינים ולבנים, שגם הם מעניקים מראה קלאסי. 
הוספתי חגורה לבנה עם אבזם מוזהב שהגיעה במקור עם שמלה שחורה-לבנה מרנואר (לינק), ונעלי פיפ טואו ישנות מאוד, גם כן מרנואר.
התיק הכחול הענקי/יכול להכיל את כל הבית/יפהפה עם פס מוזהב נקנה ב-New look, גם כן בלונדון, באותו הקניון. 
שוב הפוני קוצר. הפעם עבודה שלי





 חולצה: Ice cube (ירושה) // חגורה ונעליים: רנואר //
ג'ינס: Next // תיק: New Look


Next, please!









יום חמישי, 14 בנובמבר 2013

קולטורה בלונדון-חלק ב'

בפוסט הקודם סיפרתי לכם על התערוכה המקסימה בה היינו בלונדון (לינק), ועכשיו הגיע תורו של המיוזיקל.
האהוב ואני איננו חובבי מחזות זמר, אבל עלה הרעיון ואמרנו "למה לא". הזמנו כרטיסים מראש. היום אפשר לדעת הכל מראש ולתכנן הכל מראש, זה קצת מבאס כי גורם ההפתעה נעלם-לחובבי ההפתעות-אך גם נעים כי גורם ההפתעות נעלם-למי שלא חובב. כך אפשר לראות מראש את התאטרון, לבחור מקומות ישיבה, לבדוק בדיוק איך להגיע לשם, איך הרחוב נראה, אלו חנויות יש בו, איזה שופינג לתכנן לאחר כך אבל אני גולשת.
החלטנו על Mamma Mia. אנחנו לא מעריצי להקת ABBA אבל זה נראה לנו נחמד. סופי, שגודלה ע"י אמה מבלי לדעת מיהו אביה, מגלה ערב נישואיה יומן של אמה ובו מוזכרים שלושה גברים עימם היה לה קשר לפני יותר מ-20 שנה. סופי מזמינה אותם לחתונתה מבלי לספר לאמה, וכשהם מגיעים העניינים מתחילים להסתבך. הכל מתרחש במעטפת של גן עדן על אי יווני, באווירת חופש, ים וכייף.
מיהו אביה של סופי? מדוע אמה לא גילתה לה? מה קרה בסוף? לא מגלה...


כשהגענו לאולם גילינו אנגליות רבות יושבות עם כוס ענקית של יין לבן. ליין יהיה תפקיד חשוב עם סיום ההופעה-או-אז יקומו על רגליהן הנשים המבוסמות-קלות, ישירו, ירקדו, ינועו מצד לצד וידרשו עוד ועוד הדרן.
המיוזיקל, שאורכו כשעתיים וחצי עם הפסקה, מלווה ביותר מ-22 שירי להקת אבבא שכאילו נתפרו במיוחד בשבילו, ממש מלאכת מחשבת של אומן תסריטים. נהניתי לזמזם עם הקהל את השירים, היו הרבה ילדים-בעיקר ילדות-(למרות שחלק מתנועות הגוף המגונות של השחקנים אינן מתאימות לגיל הרך), אבל הם שרו וצחקו ונהנו כל כך, ולא נראה היה שלהורים שלהם זה מפריע. השחקנים והשחקניות שרו יותר יפה מהמקור, אפילו, והמשחק היה כמובן קצת מוגזם, כיאה לז'אנר. התלבושות מהממות והגברים חתיכים. מה עוד צריך בשבת בצהרים בלונדון?

התאטרון קטן ומקסים, אסור לצלם (אבל למה? למה?) אבל הצלחנו מעט, למרות שבכל פינה ישנם סדרנים הפוקחים עיניהם על הקהל ואינם מאפשרים.
 קשה, אבל אפשר לראות את המעקות המפוארים סביב היציעים, הבמה הענקית מוארת בכחול לפני שהשחקנים עולים, והתקרה מעוטרת בסגנון עתיק



 
מדרגות שיש מעוגלות, מעקה מסולסל ועיטורים מוזהבים.
ככה תיאטרון צריך להיראות.
חבל שלא צילמתי בשירותים...
 סריג: אמה // מכנסיים: תמנון // אוקספורד: גזית //
מעיל: גולברי // תיק: C&A פראג
כרזת המחזמר

חדשות אחרונות-אבבא לפני איחוד?

הולכת לראות את הסרט....






יום שישי, 8 בנובמבר 2013

קולטורה בלונדון-חלק א'

הפעם לא טסנו להופעה מיוחדת, כמו שטסנו בפעמיים הקודמות לפראג לראות את מדונה ואת ג'ורג' מייקל, אבל בלי קצת קולטורה אי אפשר, לכן הזמנו מראש כרטיסים לתערוכה מעניינת על אופנה ולמיוזיקל. תמיד מומלץ להזמין מראש, כך גם אפשר לבחור את המושבים שרוצים, וגם נוכל להיות בטוחים שיש עדיין כרטיסים.

London fashion in the 1980s Club to catwalk –  כחובבת אופנה ובלוגרית שמכבדת את עצמי, גיליתי את התערוכה שמתקיימת במוזיאון Victoria & Albert ומיד הזמנתי כרטיסים. יש להזמין כרטיסים ליום ושעה בהם רוצים להגיע, בתואנה שכך יש פטור מהתור, ואת הכרטיסים לוקחים בכניסה לתערוכה עצמה, אז הזמנו לשעה 10 ביום שישי, יום אחרי שנחתנו בלונדון. התרוצצנו עם הרכבת וברגל והגענו בדיוק ב-10 למוזיאון, רק כדי לגלות תור ענק מחוץ למוזיאון, שאמור להפתח ב-10. מה? האנגלים לא מדייקים? חיכינו בצייתנות עד שפתחו את השערים ואצנו לתערוכה, רק כדי לגלות זוג אחד לפנינו, לחכות דקה, לתת את הוואוצ'ר של הכרטיסים, עליהם סימנה וי הקופאית וזהו. שום תור ושום נעליים. 

ממתינה בתור למוזיאון

נכנסנו להיכל התהילה של אופנת שנות ה-80. התערוכה מראה את הדרך אותה עשתה אופנת המועדונים של לונדון בשנות ה-80, ועד למסלולי תצוגות האופנה של המעצבים הגדולים, וכוללת 85 אאוטפיטים מקוריים.
התערוכה מוצגת בחלל גדול ובו בובות הלבושות בגדים מקוריים משנות ה-80, בעיצוב מעצבים בריטיים, ובליווי הסברים אודות הבגד וציטוטים מפי המעצבים וכן אומנים מאותה התקופה.
כרזת התערוכה
מאחר ואסור לצלם, קניתי חוברת גלויות כדי שתוכלו להתרשם כמוני מעיצובי התקופה המוזרה ההיא, וגם קצת צילמנו בסתר (נו-נו-נו!).

Glam fetish –  מלקולם מקלארן ו-וויויאן ווסטווד (תנסו להגיד את השמות שלהם מהר) – סגנון המאופיין בשימוש בגומי, סטרץ', עור, נעלי סטילטו או מגפיים עד הירך, תכשיטים נוצצים (היום קוראים להם בלינג).  הם מילאו תפקיד חשוב בהתעוררות הפאנק בשנות ה-70.
הבגד בתמונה, אם ניתן לקרוא לו ככה, עשוי רצועות עור וגומי לאורך כל הגוף. סקס בוטה בפרצוף.


המגזין Blitz הזמין 22 מעצבים לעצב מחדש (customize) ג'קטים מג'ינס שניתנו ע"י חב' ליוויס. המעצבים הוסיפו טלאים, רקמות, כתובות וכד', בדיוק כפי שגם כיום עושים. אין חדש תחת השמש.

Denim jacket by Levi Strauss for Blitz magazine
customized by Vivienne Westwood
Britain, 1986

הנמרים על סריגים שרואים היום בכל הפקת אופנה הם לא המצאה חדשה, והיו כאן כבר קודם...




Joseph Tricot jumper
Designed by Joseph Ettedgui
Red wool, hand knitted
England, 1985
במסדרון בתערוכה הוצגו על מסכים גדולים תצוגות אופנה שלא כללו דוגמניות כחושות עם מבטים מתים אלא דוגמניות בריאות, חיות, המלוות לעתים בזמרים, וגם מיצגים שונים שהופכים את הכל למשחק על במה ולא סתם הצגת הבגדים. ראיתי וידאו קליפ של הלהקה האהובה עלי Curiosity killed the cat (ובעברית: הסקרנות הרגה את החתול), והסולן לבש ג'ינס כחול מקופל, גרב גרביים לבנות ונעל נעלי loafers שחורות. כאילו זה היה היום...
בנוסף, ישנו חלל חשוך ובו מסכים שטוחים המציגים סרטונים שצילם די.ג'יי של מועדון בתקופה ההיא. זה היה די עצוב להסתכל על האנשים השמחים-מדי האלה ולחשוב מי יודע כמה מהם מתו מסמים ואלכוהול, ומה קרה לאחרים-האם התברגנו, התחתנו ויש להם 2.4 ילדים וכלב? האם הם עובדים בהיי-טק? או ממשיכים בסצינת המסיבות כאילו לא הסתיימה לה...
בקומה ה-2 של התערוכה התקדמו עם הסגנונות: Hard times-הרבה ניטים, עור שחור, שרשראות מתכת, ג'קטים ארוכים, ג'ינס קרוע. New romantic-התחיל במועדון Blitz שהתיר כניסה רק למקוריים וליצירתיים ביותר. מראה האנדרוגינוס, הרבה אייליינר שחור. דיויד בואי באלבומו Ashes to ashes מ-1980 הדגים את המראה הגותי של ה-Blitz kids. ישנו גם ראיון עם בוי ג'ורג', שנזכר באופנה נוסטלגית ותיאטרלית, כאשר יצר מראה חדש מדי לילה. סגנון ה-High camp כבר דחף את האופנה לאקסטרים עם ציורי גוף, תכשיטים בכל מקום.
Body Conscious-טכנולוגיות שאפשרו הפיכת בדים לאלסטיים, סטרץ' מה שנקרא. הבגדים שימשו לספורט וגם ליום יום. 


Semi-transparent evening dress
Designed by Georgina Godley
Silk jersey with boned hoops
Britain, 1986

חנות המזכרות של התערוכה
בחנות המזכרות של המוזיאון קניתי גם את המגזין Harper's Bazaar במהדורה מיוחדת ומוגבלת למוזיאון (200 עותקים הוצאו והוצעו למכירה במוזיאון), ובו מגזין נוסף העוסק באומנות Bazaar Art.




טבעת שמדדתי בחנות המזכרות. עשויה פלסטיק ועולה רק 5 פאונד. עדיין מתחרטת שלא קניתי אותה...

אחר כך המשכנו לתערוכת אופנה קבועה, בהשתתפות יצירות של מעצבים קטנים כמו כריסטיאן דיור, ג'ון גליאנו ועוד ועוד. 
 רוצה כזה קלאץ'

 
 ג'ון גליאנו, מזהים את הסגנון? 


כריסטיאן דיור, שמלה משנות ה-50
אחרי שעברנו את התערוכה נשמע צלצול, מהסגנון של "שריפה במוזיאון, תתפנו". חיכינו רגע לראות מה קורה והבנו שזאת לא שריפה. אבל אז אמרתי לאהוב שאם היתה שריפה היו מגלים את גופתי מחובקת עם השמלה הקוראלית המהממת הזאת של כריסטיאן דיור. to die for, במלוא המשמעות.


 והפוסט על המיוזיקל-בפעם הבאה.







Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

הצטרפו אלי בפייסבוק ♥